אַף  לֹא  שָׁמַעְתִּי  זֶמֶר  אוֹסִיאָנִי ,
וְלֹא  לָגַמְתִּי  יַיִן  מִיֵּינָם.
אַךְ  מִתְקָרֵחַ  יַעַר  –  וְדוֹמַנִי
כִּי  סַהַר  סְקוֹטִי  מִתְמַלֵּא  בְּדָם.

וְשֶׁקֶט  זֶה  נִשְׁמָע  לִי  כְּמוֹ  וִכּוּחַ
אוֹ  הִתְפַּקְּדוּת  בֵּין  נֵבֶל  לְעוֹרֵב ,
בְּאוֹר  יָרֵחַ  מְנוֹפֶפֶת  רוּחַ
צָעִיף  מַבְלִיחַ  לְלוֹחֵם  זוֹקֵף.

קִבַּלְתִּי  יְרֻשָּׁה  –  הִיא  מְהַמֶּמֶת:
חֲלוֹם  נוֹדֵד  שֶׁל  זַמָּרִים  זָרִים.
אֶת  סְבִיבָתֵנוּ  הַמְּשַׁעֲמֶמֶת
נוּכַל  מִלְּכַתְּחִלָּה  לְהַחְרִים.

אוֹצָר  וְעוֹד  אוֹצָר,  יֵשׁ  לְהַנִּיחַ,
יִפְסַח  עַל  נְכָדִים,  יֵלֵךְ  לוֹ  לְנִינִים  –
וּסְקַלְד   חָדָשׁ  שִׁירָה  נָכְרִית  יַשְׁמִיעַ,
פְּרִי  חִבּוּרוֹ  לְמֵיתָרָיו  יַתְאִים.

1914