לַיְלָה  אָפֵל,  רַק  קָלִיעַ  שׁוֹרֵק  בַּחוֹלוֹת,
רַק  הָרוּחַ  הוֹמָה  בַּחוּטִים,  כּוֹכָבִית  מְהַבְהֶבֶת.
אֲהוּבָתִי  —  אַתְּ  אֵי  שָׁם,  אַתְּ  עֵרָה  בַּלֵּילוֹת;
מוּל  מִטַּת  הַתִּינוֹק  מִתְחַבֵּאת  וְדִמְעָה  מְנַגֶּבֶת.

כַּמָּה  אָהוּב  לִי  עָמְקָן  שֶׁל  עֵינֵי  חֶדְוָתֶךְ,
כַּמָּה  שְׂפָתַי  בְּעֵינַיִךְ  חוֹשְׁקוֹת  לַגַּעַת!
לַיְלָה  אָפֵל  —  הוּא  בֵּינֵינוּ  מַפְרִיד  וְהוֹלֵךְ,
וּבֵינֵינוּ  בִּשְׁחֹר  חֲרָדוֹת  —  עֲרָבָה  מִשְׂתַּרַעַת.

בָּךְ  חֲבֵרְתִי  עֵת  הַלַּיְלָה  אֲנִי  מַאֲמִין,
אֱמוּנָה  זֹאת  עָלַי  בַּלֵּילוֹת  מִקָּלִיע  הֵגֵנָה…
רַן  אָנוֹכִי,  וְשָׁלֵו  גַּם  בִּקְרָב  הַדָּמִים:
נִפָּגֵשׁ  חֵרֶף  כָּל  הַצָּרוֹת  שֶׁהָיוּ  אוֹ  תִּהְיֶנָה.

מָוֶת?  אוֹתוֹ  כְּבָר  פָּגַשְׁתִּי  —  הוּא  כְּלָל  לֹא  מַפְחִיד.
הִנֵּו  —  הוּא  שׁוּב  מִסְתּוֹבֵב  מֵעָלַי  בָּרוּחַ.
מוּל  הַמִּטָּה  אַתְּ  עֵרָה,  מְחַכָּה  לִי  תָּמִיד,
וְלָכֵן  לֹא  יִקְרֶה  לִי  דָּבָר  —  שׁוּם  דָּבָר,  זֶה  בָּטוּחַ!