זָ’קֵט  יָשָׁן  וּמְרֻפָּט,
נִרְאֶה  כְּאִלּוּ  הוּא  בֵּן  מֵאָה.
אָז  לְחַיָּט  אֲנִי  פּוֹסֵעַ  –
שֶׁיְּתַקֵּן  אוֹתוֹ  מִיָּד.

"אֲנִי  רוֹצֶה  בַּחֲזָרָה
אֶת  הַזָּ’קֵט  שׁוֹנֶה  לְגַמְרֵי,
רוֹצֶה  שֶׁהַצְלָחָה  תִּנְעַם  לִי
מִתּוֹךְ  חִדּוּשׁ  שֶׁבַּגִּזְרָה"

אֶת  הַבְּדִיחָה  הוּא  לֹא  מֵבִין,
עוֹבֵד  בְּרֶגֶשׁ  עַל  הַבֶּגֶד,
וְכָל  סְטִיָּה  אוֹתוֹ  הוֹרֶגֶת
פֶּן  יִכָּשֵׁל…  חַיָּט  תָּמִים.

דָּבָר  אֶחָד  אוֹתוֹ  מַנְחֶה
בַּעֲמָלוֹ  הַמְיַגֵּעַ:
שֶׁאֶהֱיֶה  תָּמִיד  שָׂמֵחַ
בְּתוֹךְ  זָ’קֵט  –  כָּל  עוֹד  אֶחְיֶה.

הוּא  בִּי  צוֹפֶה  –  וּמַאֲמִין:
לוֹבֵשׁ  זָ’קֵט  –  הַכֹּל  אַחֶרֶת,
אַהֲבָתֵךְ  אֵלַי  חוֹזֶרֶת
וְכַדּוֹמֶה…  כָּזֶה  תָּמִים.