НОВОСТИ
ПРИНЦ ФОМА
הנסיך פומא

פרק  א’

הוא  צץ  בין  הצבאות ,  בתפר
העורפים,  כפרי  האפר,
בהם  מוז’יקים  קדורנים.
בהתחלה  היה  סתם  פלוני,
אך  לבסוף  בנה  לגיונים  –
כחצי  אלף  כידונים.

העם  ליחשש,  תסס,  בִּעְבֵּעַ…
בלי  רסן,  בלי  להתמהמה
על  דֵּק  הכפור  המפולד
סוסים  החליפו  שְׁתִי  וָעֵרֶב,
דִּגְלָם  ירוק,  צווחות  הטרף  –
החיל  של  פוֹמָא  שעט.

פָּאפָּא  –  בכרכרה  רועשת,
שם  הַשָּׁרָת  וקצין  הקשר
חורקים  בסבך  מדי  העל.
הוא  בְּבַשְׁלִיק   לְבַן  כְּנָפַיִם,
הַלּוּגֶר   נח  על  המותניים,
תחתיו  –  שמונה  מאות  רוּבָּל.

שְׂבֵעֵי  שיטות  הבולשביקים ,
בפעמון   קראו  מוז’יקים.
קְאָקִים  עפו.  קור  כלבים.
לא  שהרגישו  איזה  חשק
להילחם,  אבל  עם  נשק
הגיעו  לפוֹמָא  רבים.

לְפוֹרְשְׁטָאד   חדשות  הגיעו
כי  את  פוֹמָא  בְּאֶנְסְק   הכניעו
עך  כל  גדודיו.  לא  זו  בלבד:
כי  הוא  ניצל  –  ראו  זה  פלא,
כי  שוב  נתפש,  הוצא  בכלא
הוא  להורג  –  ויום  אחד

התעוררה  פוֹרְשְׁטָאד
מוכתרת…
בוהה  העיר  המבוהלת
בסוס  חטוב  רוקד,  עליו
מצביא  פוֹמָא  יושב  זחוח,
דגליו  מתנוססים  ברוח,
והוא  פוקד:  "לירות  –  עכשיו!"

סביבו  –  שומריו;  אִתָּם  שני  חָאנִים
קירגיזיים ,  על  הַקַּפְטָאנִים
טוויה  גולגולת.  מי  הבא?
נושא  כליו  פושק  שפתים
וחמישה  כמריו  בינתיים
בגידופים  חולקים  פרווה.

כבשו  פוֹרְשְׁטָאד.  לצערנו,
נשאר  מוסתר  מבינתנו
איך  הנסיך  פוֹמָא  שלט.
על  איזה  מס  פסק  שֶׁדָּי  לו,
וכמה  פעמים  בלילה
בוצע  בירי  המשפט?

האם  יעיל  היה  הצוות?
אך  אם  נשאל  זקני  השבט
(בתנאי  שהם  זוכרים  דבר  מה)  –
יש  להודות,  ללא  ויכוח:
אז  סַחֲרוּ  בשטר  בטוח
בו  חתימת  ענק:  חוֹמָא .

פרק  ב’

פרע  פוֹמָא  באין  מפריע…
והשמועות  עליו  הגיעו
אל  המטה  של  צבא  צרפת .
כך  בזריזות  פקודה  נכתבת:
זָ’נֵן   שולח  ברכבת
קבוצת  קצינים  פְּלוּס  דיפלומט.
ומתודרך  ראש  המשלחת
בפרשנות  המשובחת:
"סוליסט.  לא  קם  מהאוכף.
רחב  כתפיים.  ג’ינג’י.  ניחא,
"נסיך"  –  כך  בכפרים  המליכו:
בכל  זאת  –  המחוז  תחתיו!"

הַשֵּׁוָלְיֶה   וילון  פותח,
מביט  על  רכס  מזרזח:
שורת  הרים,  ושוב  הרים…
מקפיא,  בלתי  עביר  הפלך.
כוכבי  דובים  גדולים  כאלה
באש  קודרת  בוערים.
אף  שלג  כאן  –  חמור  הסבר.
הייתכן  שֶפֹּה  הקבר
לבני  צרפת  הצוהלים?
זריחה  בערפל  אורבת.
עשן.  בולמת  הרכבת
בכפר  "שלושה  אצטרובלים" .
הספיקו  "לָה  מַרְסְיֵיז"   לשמוע.
עכשיו  יורים  מכל  אקתוע
למעלה  כמטח  כבוד.
עומדים  זְקָנִים  בשורותיים,
פרווה  מראש  עד  לרגליים.
הצרפתים  יוצאים  לצעוד.
ובהחלט  עושה  הרושם
מפגן  מוזהב  של  זיו  ועושר:
כפפות,  מוטות  וכותפות.
וכבר  רצות  יותר  מקומץ
נשים,  בסקרנות  ואומץ,
לתור  את  תוכן  הקרונות.
במקהלה  לא  מתואמת
מול  המשמר  מארץ  חמד
מתחיל  מסחר:  "יש  איזה  תה?"
בזמן  הזה  בבית  הספר
מזמין  פוֹמָא,  נסיך  בלי  כתר,
את  המשלחת  למשתה.

ראשי  העגל  על  תַּרְקִיעַ,
בדיל  שמן  לחמים  מציע  –
בטעם  השולחן  ערוך!
במכלאה  של  מטבחיים
עומדים  וּמְלַעְלְעִים  שפתיים
שוורים  שממתינים  בְּכוּךְ,
עוגה  בְּמֶטְר  –  איזה  ריח!
חדקן  בים  בצק  גונח,
נחשול  קוויאר  על  המפה.
ומפוחון  אדום  שוליים
משמיע  ואלס  עד  השמיים,
שירים  נוּגִים  בכל  שפה.
ימינה  –  שמאלה,  רגל  —  רגל  –
סביב  השולחן  יושב  הסגל,
ובהפשיל  השרוולים
פני  הארד,  כחול  העיניים
בפגיונו  או  בידיים
פוֹמָא  בוחר  מאכלים.

והאורחים  רואים  בהלם
איך  בין  שיניו  מוצץ  מתלם
העצם  מֶחַ  מְתַקְתָּק
איך  הוא  זורק  לַפֶּה  בלי  הרף
גושי  בשר  שלמים,  כמו  טרף
מציד,  איך  הוא  אחר  כך
מספל  סָאמוֹגוֹן   בולע.

נציג  ז’נן  קצת  מצטנע,
שְׂפָמוֹ  משיר  אבק  שֵׂיבָה.
מוחמא,  שָׂבֵעַ,  תיאטרלי,
בניב  האמיצים  הַגָּאלִי
דֶּה  בִּיל   אומר:  "תודה  רבה!
Prince !  אין  מילה  שמתארת
את  הכבוד,  את  התפארת
שזיכיתנו…  שוב  –  תודה!
לְרוּסְיָה  יש  עתיד  בטוח,
בניה  הם  עזי  הרוח.
גַּרְגַנְטְיוּאָה,  c’est   סעודה!..
מכאן  נצעד  אנו  קדימה,
ביחד  בְּסִיבִּיר  נקימה
נגד  הכאוס  –  המגן.
אות  לִרְעוּתֵנוּ  המושרשת  –
שבעת  אלפי  תיבות  הנשק
צרפת  שולחת  אליכם.
שלשום  שחררנו  את  סָמָרָה.
Marchez !  בַּקְּרָב  נָבוֹא  הַהַרָה  –
קוראת  הִסְטוֹרְיָה  בעצמה.
אשתה  לכבוד  שומרי  הדגל,
הַדְּמוֹקְרָטְיָה  וְהַשֶּׂגֶב  –
 Je  vous  salue,  מוֹסְיֶה  פוֹמָא!

פרק  ג’

קשוח  ורחב  הפלח.
אוגדת  גְּריאָזְנוֹב   –  היכן  הדרך
נָגוֹזוּ  הימים  ההם.
כְּשֶׁשָּׂמוּ  על  פצעים  תחבושת  –
אילו  שירים  הֵסֵבוּ  אושר
לגדוד  הַלָּטְבִי   הלוחם?

אלפי  שנים  הרים  יזיזו,
ימים  ייבשו  ושם  יתיזו  –
העם  ישמור
את  השירים
מעל  הַנֹּגַהּ  הזרוח,
כמו  נס  על  קרמלין   והרוח,
כמו  כל  סֵיפֵי  הגיבורים!

נוף  הַטַּיְגָה   מלא  בצער,
שרוף,  כפוף  לצד  היער  –
כי  פה  נפל  פגז  רועם.
בין  הגדמים  זהובי  המצח
בַּסֹּמֶךְ  השתקטו  לנצח
הדי  הרעמים  ההם.
על  נשכחים  זוכרת  רוח
וְצֶבַע  הכלבים  מרוח
מעל  עצמות  הגדוד,  באש.
סוער  העשב  על  הקבר,
ואין  עקבות  פוֹמָא  מעבר
לשלג  שאביב  גֵּרֵשׁ.

הוא  כבר  למד:  תהילה  זה  הבל,
נס  במרדף  –  נופל  בזבל,
והצלחות  –  לא  לתמיד…
כמו  נקבות,  צווח  הרסס.
צבא  הנסיך  ברח  מרכס
אוּרָל   עד  כפר  תלולית  בוצית .
כל  הכמרים  –  שתויים  בלי  הרף,
והסוסים  –  חזרו  לפרא
והַקִּירְגִּיזִים  –  במדבר.
תלולית  בוצית  –  מקלט  מחתרת,
ושם  האש  –  דלה,  חיוורת,
הכפר  –  בערפל  מואר.
עתה  פוֹרְשְׁטָאד  –  בידי  סובייטים…

הַסְּיָח  ליד  רוקד  –  יא  פתי!
פוֹמָא  קודר,  משחיר  כולו.
הוא  משחרר  פקודה  חותכת
לצבאותיו:
–  המשיכו  לכת.
אני  נשאר  הלילה  פה,
יש  לי  סיבה  די  מכובדת.  –
בִּשְׁבִיל  צָפוּן  החל  לרדת
בדרך  לתלולית  בוצית.
לרגע  קט,  תוך  כדי  לשקוע,
צץ  –  השחוח,  הגבוה,
כֻּסָּה  הרקע  בַּצְּלָלִית.

וילון  כותנה  מִתְנַעֲנֵעַ.
עומד  בארכובה,  טופח
פוֹמָא:
–  אָלֹונָה,  זה  אני!
–  פוֹמָא,  ליבי,  כנס,  אַיֵּךָּ?
אנקול  הדלת  עף  בן  רגע,
והנסיך  הקדורני
בַּחֲמִילָה  המדובללת
עומד  תשוש,  רעב  בדלת.
–  יש  חמיצה?  תחממי.

לוטפות  אותו  שתי  העיניים.
הוא  מתכופף,  נכנס  לבית.
העריסה  הזאת  –  של  מי?
וכך  נמשך  עד  הערביים
פולמוס  במשפחה;  השניים
על  כל  דבר  חשוב  דנים,
שותקים  בנשיפה  נכבדת.
נשמע  איך  הרצפה  רועדת,
הדרבנות  מִתְפַּעַמְנִים.

לא  מכידון  ולא  מחרב
נפלו  כפות  ידיו  כטרף,
והילתו  כבתה  סופית.
פוֹמָא  ללא  בגדים  וכתר  –
לכן  ליחשוש  נשים  בסתר
אותנו  בעורמה  מכרית.
תלולית  בוצית  כלל  לא  מוארת.
ברקע  –  אנפה  נוחרת.
אין  שום  זריחה  –  חשוך,  דממה.

קרירה  החמיצה,  נשכחת
על  השולחן  הוודקה…
.  .  .  .  .  .  .  .  .  .  .  .  .  .  .  .
ככה
אָבֹד  אָבַד  נסיך  פוֹמָא.

1935-36
בית הסוהר ריאזאן

Scroll to top
Перейти к содержимому