"נְחָשִׁים, נְחָשִׁים מִכָּל עֵבֶר!"
מֵהַפַּחַד צָרְחוּ בְּנֵי אָדָם
נְמִיּוֹת הֵם הִזְמִינוּ לְעֵזֶר —
כִּי רָצוּ שֶׁיַּצִּילוּ אוֹתָם.

בַּמִּדְבָּר, בֶּהָרִים, עַל הַדֶּשֶׁא
נֶאֱמַר בְּתַדְרִיךְ מְפֹרָט:
נְחָשִׁים אַרְסִיִּים הֵם הָרֶשַׁע,
גְּזַר דִּינָם הוּא חִסּוּל מְמֻקָּד

וְעָבְדוּ נְמִיּוֹת בְּלִי מַשְׂכֹּרֶת,
בְּלִי יְמֵי מַחֲלָה וְחֻפְשׁוֹת:
מִגְּדוֹלָה שֶׁבָּהֶן עַד קְטַנְטֹנֶת —
כָּל אַחַת הִשְׁתַּתְּפָה בַּקְּרָבוֹת

וַאֲזַי — כַּמּוּבָן, בְּלִי תִּנְגֹּדֶת —
בֵּן אָדָם לַסִּפּוּר הִתְגַּנֵּב,
מְצֻיָּד בְּפַלְצוּר וּמַלְכֹּדֶת,
וְהִכְריז: "נְמִיָּה הִיא אוֹיֵב!"

הוּא חָזַר, כְּשֶׁהַשַּׁחַר הִפְצִיעַ,
עִם כְּלָבִים וְעִם שַׂק מְלֻכְלָךְ…
וְנִסּוּ נְמִיֹוֹת לְהוֹכִיחַ:
"זֹאת טָעוּת! הִשְׁתַּדַּלְנוּ כָּל כָּךְ!"

אַךְ תָּפְסוּ אֶת כֻּלָּן וְהִשְׁלִיכוּ
אֶל הַשַּׂק — כְּמוֹ בִּקְטִיף פִּטְרִיּוֹת…
וּבַשַּׂק עוֹד לִתְהוֹת הֵן הִמְשִׁיכוּ —
נִשְׂרָטוֹת, נִפְצָעוֹת, נִבְגָּדוֹת!

הֵן רָצוּ לְנַחֵשׁ: מָה חֶטְאֵנוּ?
אֵיךְ הָפַכְנוּ פִּתְאוֹם לְמִכְשׁוֹל?
וְאָמְרָה נְמִיָּה מִזְדַּקֶּנֶת
עִם קָלִיעַ בְּרֶגֶל הַשְּׂמֹאל:

"יְצוּרִים שֶׁהוֹלְכִים הֵם עַל שְׁתַּיִם
גַּם לִשְׁנֵי כִּוּוּנִים מִסְתַּכְּלִים:
הֵם שָׂמִים אֶת הַכֹּל עַל מֹאזְנַיִם —
וְסוֹפְרִים מָה יִהְיוּ רְוָחִים.

כָּךְ סְבוּרִים בְּנֵי בְּרִיתֵנוּ הָאֵלֶּה
שֶׁקָּרָאנוּ לָהֶם בְּנֵי אָדָם:
יֵשׁ יוֹתֵר נְזָקִים מִתּוֹעֶלֶת
בְּחִסּוּל נְחָשִׁים בְּקִרְבָּם

זֶהוּ כְּלָל שֶׁמִּמֶּנּוּ אַף שַׁעַל
מֵעוֹלָם לֹא וִתְּרוּ אֲנָשִׁים:
מִי שֶׁכָּל כָּךְ חָשׁוּב לוֹ הָרַעַל —
לֹא יִתֵּן לְהַשְׁמִיד נְחָשִׁים…"