בּוֹא  נִגַּשׁ  לְעֶצֶם  הָעִנְיָן
(גַּם  הַדְּאָבוֹן  זָקוּק  לְסֵדֶר):
אֲנִי  חָי  לֹא  רַע,  אַךְ  בּוֹ  בַּזְּמַן…
אֲנִי  חָי  לֹא  רַע,  אָז  מֵהֵיכָן
אֵיזוֹ  חֲמִיצוּת  שֶׁלֹּא  יוֹרֶדֶת?

כָּךְ  מִפְרָשׂ  עַל  מֵי  הַשֶּׁקֶט  צָף,
לְמָבוֹי  סָתוּם  תְּנוּעָה  נִגְרֶרֶת…
אָז  אוּלָי  –  בָּגַד  בִּי  הַכּוֹכָב,
אָז  אוּלָי  –  בָּגַד  בִּי  הַכּוֹכָב
שֶׁתָּמִיד  לִּיוָּה  אוֹתִי  בַּדֶּרֶךְ?

לֹא  ,  חַף  כּוֹכָבִי  מִמְּעִילָה.
אַךְ  תַּקֵּן  בַּנֶּצַח  אֶת  הַפֶּרֶם:
שָׁם,  בַּקַּרְקָעִית  זֹאת,  הַכְּפוּלָה…
יֵשׁ  בַּקַּרְקָעִית  זֹאת,  הַכְּפוּלָה  –
עוֹד  צְבִירִים  –  הֵם  מֻסְתָּרִים  לָקֶּרֶן.

בִּמְרוֹמֵי  הַיְּקוּמִים  שֶׁלֹּא
תְֹשַׁנֶּה  אוֹתָם  אַף  כּוֹחַ  וְאַף  פַּעַם,
יש  לְכוֹכָבִי  –  כּוֹכָב  שֶׁלּוֹ.
יש  לְכוֹכָבִי  –  כּוֹכָב  שֶׁלּוֹ,
כּוֹכָבוֹ  בָּגַד,  זֶה  כָּל  הַטַּעַם.

3.01.1934