כָּל  אֲהוּבַי,  שִׁמְרוּ  עַל  עַצְמְכֶם!
וְאִם  אַהֲבָתִי  תָּצִיק  לָכֶם  —
אוֹתָהּ  וְגַם  אוֹתִי  מִיָּד  תַּשְׁכִּיחוּ:
דַּרְכִּי  לֹא  תַּחֲצֶה  אֶת  דַּרְכְּכֶם.
תִּחְיוּ  אָז  בִּלְעֲדַי  אֶת  חַיֵּיכֶם,
אֲבָל  תִּחְיוּ  —  וְרַק  אֶת  זֶה  תַּבְטִיחוּ…

תִּחְיוּ,  כָּל  אֲהוּבַי,  כִּי  זֶה  —  הַכֹּל.
וְכַאֲשֶׁר  צָרָה  קָשָׁה  מִסְבֹּל
תָּבוֹא  —  לַחֲסָדֶיהָ  אַל  תָּנִיחוּ!
שֶׁכָּל  אֶחָד  יַרְגִּישׁ  עַצְמוֹ  אֻמְלָל  —
אֶת  הַחֶשֶׁבּוֹן  יַגִּישׁ  לוֹ  הַגּוֹרָל,
אַךְ  אַל  תָּמוּתוּ  —  רַק  אֶת  זֶה  תַּבְטִיחוּ…

רַק  אַל  תָּמוּתוּ  —  מְבַקֵּשׁ  אֲנִי.
אֵינֶנִּי  מִתְיַמֵּר  לִהְיוֹת  נָבִיא,
אֲבָל  יוֹדֵעַ  כִּי  כֻּלְּכֶם  תַּמְשִׁיכוּ
לָרִיב,  לְהִתְוַכֵּחַ  —  וְלִחְיוֹת
בְּיַחַד  וּלְחוּד,  שָׁנִים  רַבּוֹת  —
אִם  רַק  תִּחְיוּ…  וְרַק  אֶת  זֶה  תַּבְטִיחוּ!