שָׁכָחְנוּ  אֵיךְ  לִתְרֹם  לְקַבְּצָנִים,
לִנְשֹׁם  עַל  יָם  בְּמֶלַח  רוּם  מוֹנְזוֹנִי,
לִפְגֹּשׁ  בְּשַׁחַר  וְלִרְכֹּשׁ  מֵחֶנְוָנִים
תְּמוּרַת  אַשְׁפַּת  נְחֹשֶׁת  –  פַּז  לִימוֹנִים.

עוֹגְנוֹת  כָּאן  אֳנִיּוֹת  רַק  בְּאַקְרָאי,
כָּךְ  גַּם  מִטְעָן  שֶׁעַל  פַּסֵּי  רַכֶּבֶת.
עֲרֹך  מִפְקָד  לְאִנְשָׁא  דְּעָרַי  –
כַּמָּה  יָקוּמוּ  מִמֵּתֵי  הַשֵּׁבֶט!

נִדְחֶה  הַכֹּל  טִקְסִית  בְּיָד  קָרָה.
לֹא  לִמְלָאכָה  סַכִּין  אִם  מְנֻתֶּצֶת.
אַךְ  זֹאת  הַמְּנֻתֶּצֶת  הַשְׁחֹרָה
הִיא  זוֹ  שֶׁבָּהּ  גָּזְרוּ  דַּפֵּי  הַנֶּצַח.

1921