אוֹתִי  הַיֶּרִי  יְפַלֵּחַ
בַּגְּבוּל,  בַּגְּבוּל  שֶׁל  מַצְפּוֹיִ,
וְיִשָּׁטְפוּ  בְּדָם  קוֹלֵחַ
דַּפֵּי  מְלָלִי  הַפַּסְקָנִי.

לְעֵת  הַדֶּרֶךְ  מִתְפַּתֶּלֶת
בְּרֶכֶס  מִסְתַּמְרֵר  אֵי  שָׁם,
לַחֲבֵרַים  –  גִּישָׁה  מַקֶּלֶת:
הֵם  סַלְחָנִים  בִּגְזַר  דִּינָם.

בָּרַם  יֵשנָן  עֶמְדּוֹת  מִשְׁמֶרֶת
שֶׁמְּשָׁרְתוֹת  אֶת  יַהֲבַי,
עֵינָן  לְלֹא  לאוּת  סוּפֶרֶת
כָּל  פֶּצַע,  אַכְזָבָה  וּדְוַי.

כֶּשֶׁבִּמְבוּכַת  חוּשַׁי,  בַּפַּחַד
אֶגָּשׁ  לְפַס  הַמִּפְלַצְתִּי  –
הֵם  בִּפְקוּדָה  צְרִיכִים  לָקַחַת
עַל  הַכַּוֶּנֶת  אֶת  דְּמוּתִי.

וּכְשֶֶאֶפְסַע  בְּזֶה  הַפֶּלֶךְ
אֲשֶׁר  עֵינִי  לֹא  רָאֲתָה,
הֵם  יִנהֲגוּ  לְפִי  הַדֶּרֶךְ
שֶׁבְּצִדֵּנוּ  שֻׂרְטְטָה:

כְּדֵי  לַחֲסֹךְ  סִבְלִי  מִמֶּנִּי
בְּקֵץ  בָּטוּחַ  וְהוֹגֵן  –
נִפְשִׁי  לַיָּד  שֶׁלִי  נִתֶּנֶת,
יַד  הַצַּלָּף  הַמִּצְטַיֵּן.