חַג  הָיָה  אֶתְמוֹל  בַּכְּפַר,
שֶׁלֶג  נַס  בָּרּוּח.
וּבַשֶּׁלֶג  טֶמְבֶּל  תָּר  —
הוּא  רָצָה  לָנוּחַ.
הִסְתַּכֵּל  בִּבְנֵי  אָדָם
כְּשֶׁנִּשְׁעַן  עַל  גֶּדֶר  —
וְעַל  זֶה  דִּבְּרוּ  כֻּלָּם
בְּגַלֵּי  הָאֶתֶר.

אַךְ  כָּל  דֶּלֶת  בְפָנָיו
חִישׁ  הָיְתָה  נִטְרֶקֶת,
עַל  שֶׁהֶאֱמִין  לַשָּׁוְא  —
קִלְּלוּ  בְּשֶׁקֶט.
לֹא  רִכְּכוּ  הַלְּבָבוֹת  —
לֹא  רָצוּ  כְּאִלּוּ,
וְהֵחֵלוּ  לְהַכּוֹת
כִּי  עֵינָיו  הִבְהִילוּ.

אֶבֶן  עָפָה  לָרַקָּה  —
הוּא  זָעַק  מִפַּחַד.
זֹאת  שָׁמְעוּ  יַלְדָּה  רַכָּה
וְכַלְּבָּה  נוֹבַחַת.
צֶמֶד  חַיָּלִים  שְׁתוּיִים
בַּשַּׁרְווּל  הֵרִימּו.
הוּא  בָּכָה,  אֲבָל  הִשְׁלִים
וְהִמְשִׁיךְ  קָדִימָה.

לַיְלָה  בִּגְוָנָיו  כּוֹפֵר,
וְנִרְגַּע  הָעֵסֶק.
בַּשְּׁחָקִים  נ*ם  הַסּוֹפֵר
פיוֹדוֹר  דּוֹסְטוֹיֵבְסְקִי.
שַׁחַר  אֶת  כֻּלָּם  יַחְכִים:
בְּסילוֹן  קוֹלֵחַ
רֹאשׁ  מִיַּיִן  מְנַקִּים,
חַג  לָכֶם  שָׂמֵחַ!