לָךְ  שָׁלוֹם,  אֵלַיִךְ  בָּאתִי,
בַּפְּרִֵדָה  אֲנִי  נָגַעְתִּי
וְעָזַבְתִּי  אֶת  הָאָרֶץ
בָּהּ  —  לֹא  חֹרֶף  וְלֹא  קַיִץ,
רַק  הָרִים  עַד  הַשָּׁמַיִם
לֹא  רָאִית  כְּמוֹתָם  עֲדַיִן.
שָׁם  כּוֹכָב  כָּחֹל  רָאִיתִי  —
בּוֹ  מִיָּד  אוֹתָךְ  זִהִיתִי.

בַּשֻּׁלְחָן  קָפֶה  —  לִשְׁנֵינוּ,
אוֹר  נֵרוֹת  דוֹלֵק  —  סְבִיבֵנוּ,
שָׁם  כּוֹכָב  כָּחֹל  —  רוֹאָה  אַתְּ?
הִנֵּה  שׁוּב  אֲנַחְנוּ  יַחַד.
הַשְּׁקִיעָה  כְּבָר  מִתְקָרֶבֶת,
אָנוּ  —  כְּמוֹ  יַלְדָּה  וָיֶלֶד  —
יָד  בְּיָד  יוֹשְׁבִים  הָעֶרֶב,
צוֹחֲקִים,  בּוֹכִים  —  בְּלִי  הֶרֶף.

הַמִּקְרֶה  —  גַּם  לוֹ  יֵשׁ  עֵרֶךְ:
לָךְ  אֶהְיֶה  שֻׁתָּף  לַדֶּרֶךְ  —
אִם  תַּרְשִׁי  אִתָּךְ  לָלֶכֶת
תַּחַת  כְּחָל  כּוֹכַב  הַלֶּכֶת.
לְחָמִים  נִקְנֶה  בַּשַּׁעַר,
פִּטְרִיוֹת  נִקְטֹף  בַּיַּעַר
וְנִשָּׂא  אִתָּךְ  בְּטֶנֶא
שְׁתֵּי  מַחֲצִיוֹת  חַיֵּינוּ…

לָךְ  שָׁלוֹם,  אֵלַיִךְ  בָּאתִי…