עַל  הוֹדוֹ  הָרוֹעֵם  שֶׁל  מִצְעַד  הַדּוֹרוֹת,
וְעַל  גֹּבַהּ  שִׁבְטִי  עֲתִידִי
כְּבָר  נֻשַּׁלְתִּי  מִכּוֹס  בְּמִשְׁתֵּה  הָאָבוֹת,
מֵרֻנִּי,  שִׂמְחָתִי  וּכְבוֹדִי.

עַל  כְּתֵפַי  מְזַנֵּק  הָעִדָּן  הַטּוֹרֵף  –
אַךְ  אֵינֶנִּי  זְאֵב  בְּדָמִי.
בְּעַרְבוֹת  הַסִּיבִּיר  תִּתְחֲבֵנִי  הֵיטֵב
בְּשַׁרְווּל  הַמְּעִיל  הַחָרְפִּי.

לֹא  אֶרְאֶה  שָׁם  פַּחְדָּן  אוֹ  בֻּצְבּוֹץ  מִתְפַּתֵּל
אוֹ  גַּלְגַּל  מַאֲדִים  מֵהַדָּם,
שׁוּעֲלֵי  הַשְּׁלָגִים   לִי  יִגְּהוּ  אֶת  הַלֵּיל
בַּכָּחֹל  הַקַּדְמוֹן  שֶׁל  יָפְיָם.

תּוֹבִילֵנִי  לַלֵּיל  בּוֹ  זוֹרֵם  יֵנִיסֵי
וְהָאֹרֶן  נוֹשֵׁק  לְכוֹכָב  –
כִּי  אֵינֶנִּי  זְאֵב,  וְאוֹתִי  יְחַסֵּל
רַק  הַהוּא  שֶׁדָּמַי  כְּדָמָיו.

17-18.03.1931, 1935

—
גרסה אחרת לשני הבתים האחרונים:

לֹא  בְּדָם  שֶׁל  טַבָּק  הָעִתּוֹן  מְרַקֵּק,
לֹא  בֶּאֶצְבָּע  נוֹקֶשֶׁת  רִיבָה  –
פֹּה  אֱנוֹש  מִתְלַהֵט,  מִתְעַוֶּת,  מִזְדַּעֵק ,
מְדַקְלֵם  אֶת  זִמְרַת  הָאֵיבָה .

תּוֹבִילֵנִי  לַלֵּיל  –  יֵנִיסֵי  שַׁם  זוֹרֵם,
אֱלֵי  שֵׁשׁ  אֶצְבָּעוֹת  הַכָּזָב .
כִּי  אֵינֶנִּי  זְאֵב  בְּדָמִי  הַדּוֹמֵם ,
וּבְקֶבֶר  הָאֹרֶן  אֶשְׁכַּב.