אִם  חָלֹה  אֶחֱלֶה  —  אָנָּא,  לִי  שׁוּם  רוֹפֵא  אַל  תָּבִיאוּ,
אֲבַקֵּשׁ  מֵרֵעַי  —  מִשְׁאַלְתִּי  לֹא  תִּהְיֶה  חוֹלָנִית:
בֵּין  קִירוֹת  עֲרָפֶל  עֲרָבָה  תִּפְרְשֹוּ  וְתַצִּיעוּ,
וְכוֹכָב  שֶׁיִּפֹּל  מִשָּׁמַיִם  —  יִהְיֶה  לִי  כָּרִית.

לֹא  עִקַּמְתִּי  דַּרְכִּי,  לֹא  נִסִּיתִי  מִמֶּנָּהּ  לָרֶדֶת.
אִם  אֲנִי  אֶפָּצַע  בִּקְרָבוֹת  הַדָּמִים  הַצּוֹדְקִים  —
תַּחְבְּשוּ  אֶת  רֹאשִי  בְּאֶחָד  מִשְּׁבִילֵי  הַמּוֹלֶדֶת,
וְאוֹתִי  תְּכַסּוּ  בִּשְֹמִיכָה  שֶׁל  פְּרָחִים סְתָוִיִּים.

הַמֶּרְחָב  וְהַנֶּצַח  נוֹשְׁבִים  מֵהָרִים  וּמִמַּיִם.
תִּסְתַּכֵּל  —  וְתַרְגִּישׁ:  אלֶּה  הֵם  הַחַיִּים,  בֶּאֱמֶת!
לֹא  בְּבֵית  הַחוֹלִים  תִּסְגְרוּ  אַחֲרַי  הַדְּלָתַיִם —
רַק  עַל  שְׁבִיל  הֶחָלָב  הַמֻּפְלָא  מִכֻּלְּכֶם  אֶפָּרֵד.