רוֹעֵד  אֲוִיר,  בוֹעֵר  כּוֹכָב,
הַלַּיְלָה  נָס  בֵּין  קִיר  לְסֶלַע.
אֵיךְ  זֶה  הַחֶלֶד  לֹא  אוֹהַב,
אֶת  אֶשְׁכָּרְךָ  שֶׂאֵין  דּוֹמֶה  לוֹ?

מִמְּךָ  –  חֲמֶשֶׁת  הַחוּשִׁים,
זְמַן  וּמֶרְחָב,  אֵינְסוֹף  וָאֶפֶס,
שֶׁבָּם  נִבְנֶה  לִי  הַתַּרְשִׁים
שֶׁל  מִשְׂחָקֵי  תְּנוּדוֹת  הַנֶּפֶשׁ.

וְאָנוֹכִי  מִשּׁוּמְדָּבָר
אֶת  מִדְבָּרֶיךָ  וְיַמֶּיךָ
בּוֹרֵא,  יוֹצֵר  אֶת  הֶהָדָר
שֶׁמְּסַנְוֵר  עֵינֵי  צוֹפֶיךָ.

וּבִשְׁנִיָּה  מוֹחֵק  מָחֹק
אֶת  נִפְלָאוּת  צ’ורנ,
כָּך  בֵּית  קְלָפִים  מַרְכִּיב  תִּינוֹק
עַד  שֶׁמַּפִּיל  הַצַּעֲצוּעַ.

4.12.1921