נִדְמֶה  לִי  –  קַמְתִּי  לִתְחִיָּה.
שְֹמִי  פַּעַם  הֶרְקוּלֶס  הָיָה.
עַד  שׁוֹרָשִׁים  עָקַרְתִּי  יַעַר.
יָדַי  לִטְּפוּ  אֶת  קְצֶה  הַסַּהַר.
כָּבֵד  הָיִיתִי  מֵחַיָּה.
שָׁבַרְתִּי  כָּל  דָּבָר  בְּסַעַר.
וּמַתִּי  אָז.  אַךְ  חֲלוֹמִי
הֻפְסַק  בְּאֹפֶן  פִּתְאוֹמִי.
בֵּינִי  לְבֵין  כֻּלְכֶם  אֵין  פַּעַר:
הַגֹּבַהּ,  הַמִּשְׁקָל  –  תִּקְנִי,
אֵינִי  שׁוֹבֵר  דָּבָר  בְסַעַר…
וּבְכָל  זֹאת  –  הֶרְקוּלֶס  אֲנִי.