לֹא  אַצְלִיחַ  לָעוּף
בְּמִסְדָּר  עֲגוּרִי  —
כְּשֶׁבַּכֶּלֶא  עָטוּף,
מִתְחַבֵּט  בּוֹ  לִבִּי.
רַק  אֶשְׁמַע  —  בֶּחָצֵר
צִפֳּרִים  מְצַיְּצוֹת,
מֵרַגְלַי  עַד  סֶנְטֵר
מִתְכַּסֶּה  בְּנוֹצוֹת.
הוֹ  מִזְמוֹר  הַלֵּבָב!
תֵּרָגַע,  תֵּרָדֵם.
כְּדָאי  לִשְׁתֹּק  וְלִשְׁכָּב
בַּאֲבִיב  מִתְלַהֵם!
אַךְ  פּוֹרֵץ  הַבִּלְבּוּל  —
עַד  שֶׁפְּקַעַת  הַדָּם
מְַקַּעַת  מַנְעוּל
שֶׁל  הַכְּלוּב  הַלָּבָן.
הָרָצוֹן  —  כְּמוֹ  טוֹרֵף:
הוּא  לוֹחֵץ,  הוּא  כּוֹבֵשׁ;
וְלִבִּי  מְעוֹפֵף
בַּכָּנָף,  כְּמוֹ  בָּאֵשׁ.
וְהַגּוּש  שֶׁכֻּדְּרַר
מְדַמֵּם  לוֹ,  וְעָף,
וְקוֹרֵא  הוּא  תִּגָּר
עַל  חִוְּרֵי  הַכָּנָף.
בַּמָּעוֹף  הַמַּדְלִיק
אֶת  נִבְחֶרֶת  הָעַל
לֹא  יָכוֹל  לְהַשִּׂיג  —
וּלְמָטָה  מֻפָּל…

1925, אפריל