אוּלַי  –  בְּתֹם  הַמְּעַרְבֹּלֶת
עוֹד  יִשְׁתַּנֶּה  מַרְאִי  לְטוֹב,
אוֹתִי  מֵנָדָה  קוֹמְסוֹמוֹלִית
בִּזְרוֹעוֹתֶיהָ  תַּעֲטֹף.
שְׁכֵנַי  יֹאמְרוּ  עֲלַי  בְּיֹשֶׁר:
"שֶׁלָּנוּ  הוּא,  לֹא  שֶׁלָּהֶם!"
צִוְחוֹת  נָשִׁים,  הֶמְיַת  נְחֹשֶׁת  –
בּזֶּה  לְגַמְרֵי  אֵעָלֵם.
וַאֲאָמִין,  בְּדַחַף  כְרוֹנִי
לְכָל  טִמְטוּם  שֶׁתָּם  בְּ-"יִזם",
בַּעֲלִיבוּת  תֵּיאוֹדִיצְיוֹנִית:
מָרְקְס,  אֲתֵאִיזְם  וְלֵנִינִיזְם.
וְגַם  יָכוֹל  לִהְיוֹת  אַחֶרֶת:
מֵאַחְרָיוּת  שֶׁעַל  כְּתֵפָיו  –
שְׁכֵנִי  מֵאֲחוֹרֵי  הַדֶּלֶת
יַלְשִׁין  עַל  אוֹדוֹתַי  בִּכְתָב.
וְאָז,  בְּהִתְגַּבְּרָם  עַל  בֹּשֶת,
כְּדֵי  לְחוֹלֵל  פֹּה  חִפּוּשִׂים
אֱלַי  בַּלֵּיל  יָבוֹאוּ  שְׁלֹשֶׁת
מְלַחֲכֵי  פִּנְכָה  זְרִיזִים.
מֵהַתְּמוּנָה  מֻכַּת  הָרַעַם
(סְפָרִים,  כֵּלִים  –  בְּפוּךְ  וְקַשׁ)
אֱלֵך  לִי  בָּרְחוֹב  שֶׁל  פַּעַם
לְפֶתַח  שֶׁל  מָעוֹן  חָדָשׁ
עִם  הַחַיָּל  שׁוֹמֵר  הַסֵּדֶר
שֶׁיְּפָהֵק,  הַיַּשְׁנוּנִי…
כָּל  אֲהוּבִי  מִימֵי  הַקֶּדֶם
יִזֹּל  כְּמוֹ  יֶזַע  זִּכְרוֹנִי.
אֶזְכֹּר  אֶת  אִמָּא,  גַּן  וָאָחוּ,
אֶת  הַיַּלְדּוּת,  הַמִּשְׂחָקִים…
בְּרֶדֶת  לְמַרְתֹּף  אַסְכִּים:
אוּלַי  –  צָרִיךְ  לִהְיוֹת  רַק  כָּכָה.

1932