נָהָר  זוֹרֵם  לוֹ  יוֹם  וָלַיִל
מַשְׁאִיר  אוֹתִי  לְלֹא  תְּשׁוּבָה:
יֵשׁ  מְחַזְּרִים  תָּמִיד  —  אֶחָד  אוֹ  שְׁנַיִם
אַךְ  אֵין  לִי,  אֵין  לִי  אַהֲבָה  טוֹבָה

אֲנִי  גַּם  שָׁרָה,  גַּם  רוֹקֶדֶת
עִם  חֲבֵרוֹת  סְבִיב  מְדוּרָה
וּלְגַלּוֹת  לְמִישֶׁהוּ  פּוֹחֶדֶת
אֶת  זֶה  שֶׁאֵין  לִי  אַהֲבָה  טוֹבָה

עֵץ  הַלִּבְנֶה  בִּקְצֵה  הַיַּעַר
עוֹמֵד  עָצוּב  מוּל  הַגִּנָּה
אוּלַי  יוֹדֵע  הוּא,  אוּלַי  הַסַּהַר
מַדּוּעַ  אֵין  לִי  אַהֲבָה  טוֹבָה

בַּחֲשֵׁכָה  הַמְּעֻרְפֶּלֶת
אוֹחֶזֶת  כְּפָר  הַתַּרְדֵּמָה
אוּלַי  זֹאת  אַשְׁמָתִי  —  אֲנִי  שׁוֹאֶלֶת  —
בְּכָךְ  שֶׁאֵין  לִי  אַהֲבָה  טוֹבָה?