Ещё не царствует река,
Но синий лёд она уж топит;
Ещё не тают облака,
Но снежный кубок солнцем допит.
Через притворенную дверь
Ты сердце шелестом тревожишь…
Ещё не любишь ты, но верь:
Не полюбить уже не можешь…
1855—1909.
С него, ИМХО, и начася Серебряный Век в русской поэзии.
הַנְּהָרוֹת עוֹד לֹא מוֹלְכִים –
אַךְ קֶרַח כְּבָר הֻטְבַּע בְּפֶלֶג,
עוֹד לֹא נְמוֹגִים הָעֲנָנִים –
גַּמְאָה הַשֶּׁמֶשׁ גְּבִיעַ שֶׁלֶג.
נִפְתַּח קִמְעָה חַלּוֹן אֵי שָׁם
וְרַחַשׁ אֶת לִבְּךָ מַטְרִיחַ,
עוֹד לֹא אוֹהֵב אַתָּה, בְּרָם –
לֹא לֶאֱהֹב כְּבָר לֹא מַצְלִיחַ…
1906