Ах, утону я в Западной Двине
Или погибну как–нибудь иначе, –
Страна не пожалеет обо мне,
Но обо мне товарищи заплачут.
Они меня на кладбище снесут,
Простят долги и старые обиды.
Я отменяю воинский салют,
Не надо мне гражданской панихиды.
Я никогда не ездил на слоне,
Имел в любви большие неудачи,
Страна не пожалеет обо мне,
Но обо мне товарищи заплачут.
גַּם אִם אֶטְבַּע בְּמַעֲרַב דְּבִינָה,
גַּם אִם אַחֶרֶת "אֶסְתַּלֵּק", כְּאִלּוּ —
אוֹתִי לֹא תְּבַכֶּה הַמְּדִינָה,
הַחֲבֵרִים עָלַי דִּמְעָה יַזִּילוּ.
הֵם יִשְׁכְּחוּ חוֹבוֹת וְעֶלְבּוֹנוֹת,
לַהַלְוָיָה יַגִּיעוּ מִכָּל עֵבֶר.
מֵרֹאשׁ וִתַּרְתִּי עַל מַטָּח כָּבוֹד
וְעַל הֶסְפֵּד אָרֹךְ מֵעַל הַקֶּבֶר.
עַל פִּיל לִרְכֹּב לִי לֹא יָצָא, אָמְנָם —
אַךְ גַּם בֵּין סוֹרָגִים לֹא הֶאֱכִילוּ…
אוֹתִי לֹא תְּבַכֶּה הַמְּדִינָה,
הַחֲבֵרִים עָלַי דִּמְעָה יַזִּילוּ.