חדשות

Это – песенный вариант В. Берковского  на стихи Ю. Левитанского. Оригинальное стихотворение см. в "Другие материалы".

סרט בשחור לבן / Это город. Еще рано…

זוֹהִי  עִיר.  מֻקְדָּם  עֲדַיִן  –  חֲצִי  חֹשֶׁךְ,  חֲצִי  אוֹר.
עַל  גַּגּוֹת  הַשֶּׁמֶשׁ  קָמָה,  אַךְ  הַקִּיר  עוֹדוֹ  שָׁחֹר.
אַחַר  כָּךְ  בַּקִּיר  לְפֶתַע  –  הַחַלּוֹן  נִדְלָק.  וּצְלִיל:
הַפְּסַנְתֵּר  פּוֹרֵשׂ  כְּנָפַיִם.  הַקּוֹלְנוֹעַ  כָּאן  מַתְחִיל.
הִתְעוֹרֵר  כַּדּוּר  הָאָרֶץ,  הִתְנַדְנֵד  וְהִסְתּוֹבֵב.
הַמַּקְרִין,  בְּשֵׁם  אֱלֹהַּ,  מֶה  עָשִׂיתָ  לִי  בַּלֵּב!
זֹאת  הַקֶּרֶן  הַחַדָּה  הַיְּשָׁרָה  הַבְּהִירָה
מַכְרִיחָה  אוֹתִי  לִדְמֹעַ  וְלִצְְחֹק  בְּלֵית  בְּרֵרָה
לֶאֱהֹב,  לָקַחַת  חֵלֶק,  לְהַמְרִיא,  לִפֹּל  בְּיָם…
הַחַיִּים  שֶׁלִּי,  קוֹלְנוֹעַ,  סֶרֶט  בְּשָׁחֹר  לָבָן!

מִי  כָּתַב  אֶת  הַתַּסְרִיט?  וְאֵיזֶה  בַּעַל  חֲלוֹמֹות
הַבַּמָּאי  –  הַגֵּאוֹנִי,  הַמְּשֻׁגָּע,  וְעוֹד  וְעוֹד?
לַמִּצְרָף  מַכְנִיס  בְּלִי  קֹשִׁי  כָּל  דָּבָר  שֶׁבּוֹ  נָגַע:
צַהֲלָה  לְצַד  יֵאוּשׁ  לְצַד  שִׂמְחָה  לְצַד  תּוּגָה!
וְיָבוֹּוּ  עוֹד  גְּוָנִים,  אַחַר  כָּך  –  חֲצָאֵי  גְּוָנִים,
הַיְּכֹלֶת  וְהַדּרוֹר  –  רַק  לַבְּשֵׁלוּת  הֵם  נִתָּנִים.
אַךְ  דִּינָהּ  שֶׁל  הַבְּשֵׁלוּת  כּי  תַּהֲפֹךְ  הִיא  בְּתוֹרָהּ
לְיַלְדוּת  הַמַּתְחִילִים  אֲשֶׁר  יָקוּמוּ  בִּמְהֵרָה
לֶאֱהֹב,  לָקַחַת  חֵלֶק,  לְהַפְסִיד  וּלְהַמְרִיא…
הַחַיִּים  שֶׁלִּי,  קוֹלְנוֹעַ  פָּנוֹרָמִי  צִבְעוֹנִי!

אַךְ  בַּדְּרָמָה  הַגְּדוֹלָה  אֲנִי  עִם  אֶלֶף  מִי  וָמִי  –
גַּם  בְּעֶצֶם  מְשַׂחֵק  תַּפְקִיד  אֲשֶׁר  רָשׁוּם  עַל  שְׁמִי.
אַף  עוֹמֵד  אֲנִי  בְּצַד  מוּל  מַצְלֵמָה  וּסְתָם  שׁוֹתֵק  –
גַּם  בַּזֶּה  אִי–הַמִּשְׂחָק  אֲנִי  בְּעֶצֶם  מְשַׂחֵק.
מתחלף  הכל  בחלד:  שלג,  גשם  והשאר.
מתחלף  הכל,  ומי  שבא  –  כבר  לא  נשאר.
בא  הכל  ונעלם  –  לשום  מקום  משום  דבר.
אך  הכל  משאיר  עקבה,  הכל  מתישהו  נזכר.
כִּי  תִּהְיֶה  לֵיצָן  אוֹ  מֶלֶךְ  –  אַךְ  בִּדְרָמָה  זֹאת  תֵּדַע:
כָּאן  מְשַׂחֲקִים  רַק  פַּעַם  –  הָאַחַת  הַיְּחִידָה.
וְעַל  תַּפְקִידִי  שֶׁלִּי  אֲנִי  בּוֹכֶה  וְגַם  צוֹחֵק.
רצוני  הוא  בכבוד  אותו  עד  סיפא  לשחק
כי  הרי  לא  בפרוטות  כאן  משלם  אני  כחוק  –
המטבע  הוא  חיי  –  על  הדמעות  ועל  הצחוק.
מה  קשה  ומה  יפה  לי  לְהַמְרִיא,  לִפֹּל  בְּיָם…
הַחַיִּים  שֶׁלִּי,  קוֹלְנוֹעַ,  סֶרֶט  בְּשָׁחֹר  לָבָן!

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן