זוֹהִי  רוּחַ  הַלֵּיל  –
אֶת  הָהָר  הִיא  נָטְשָׁה,
מְקַפֶּצֶת  בַּסְּלִיל,
בַּמִּדְבָּר  מְהַלֶּכֶת.
וּבַדְּיוֹ  הָאָפֵל,
בַּלָּשׁוֹן  הַקְּדוֹשָׁה
מְצַיֵּר  הֶחָלִיל
אֶת  שׁוּרוֹת  הַמַּסֶּכֶת.

קוּם  וְצֵא!  אַל  תִּקַּח
לֹא  שִׁרְיוֹן,  לֹא  בַּרְזֶל;
עוּף  –  עָלֶיךָ  לִרְאוֹת
יַם  הַמָּוֶת  בְּזֹהַר!
וֶרֶד  אֶבֶן  יִפְרַח  –
יְכַפֵּר  לוֹ  הַלֵּיל
עַל  חֶטְאֵי  הַדּוֹרוֹת
שֶׁכֻּלָּם  דּוֹר  הַטֹּהַר…