שַָׁרָה  עַלְמָה  בִּתְפִלָּה  מְקַהֶלֶת
עַל  הַסִּירוֹת  הַשָּׁטוֹת  בַּיָּם,
עַל  כָּל  הַלֵּאִים  בְּאֶרֶץ  אַחֶרֶת,
עַל  כָּל  מִי  שֶׁכְּבָר  נִשְׁכְּחָה  שִׂמְחָתָם.

קוֹלָהּ  הִסְתַּלְסֵל  לְקִמְרוֹן  גָּבוֹהַּ,
וְקֶרֶן  אוֹר  עַל  כְּתֵפָהּ  הַלְּבָנָה;
כֻּלָּם  מֵהַחֹשֶׁךְ  צָפוּ  כְּדֵי  לִשְׁמֹעַ
זִמְרַת  שִׂמְלָתָהּ  שֶׁהִקְרִינָה  רִנָּה.

וְחָשׁוּ  כֻּלָּם  שֶׁהָאֹשֶׁר  בַּדֶּרֶךְ,
שֶׁכָּל  הַסִּירוֹת  עָגְנוּ  בְּנָמֵל,
שֶׁכְּבָר  מָצְאוּ  לָהֶם  דֶּרֶךְ  הַמֶּלֶךְ
כָּל  הַגּוֹלִים  בְּאַרְצוֹת  תֵּבֵל.

הַקּוֹל  הַמָּתוֹק  נָע  בַּקֶּרֶן  לַתְּכֶלֶת  –
רַק  שָׁם,  מוּל  שַׁעַר  מַלְכוּת,  בַּתִּקְרָה,
אָמוּן  עַל  סוֹדוֹת,  –  דָּמַע  לוֹ  יֶלֶד,
כִּי  אַף  אֶחָד  לֹא  יָשׁוּב  חֲזָרָה…

1905