–  אִמָּא  לְפָּרִיז  נָסְעָה…
נוּם,  סִיסִי,  בָּעֲרִיָסה.
אָה–אָה–אָה,  אֵין  מָה  לוֹמָר  –
יֵשׁ  סִבָּה  לְכָל  דָּבָר.
תַּחַת  הַסַּפָּה  –  מַקָּק.
הוּא  שָׁחֹר,  שָׁמֵן,  חָלַק.
מִכָּמוֹהוּ  אַף  אַחַת
לֹא  תִּבְרַח  לְשׁוּם  צָרְפַת!
כָּאן  לָהּ  –  רַק  מְשַׁעֲמֵם.
הֶחָדָשׁ  הוּא  מְהַמֵּם,
הוּא  חָלַק,  עָשִׁיר,  וְכֵן  –
בְּעֵינֶיהָ  מְעַנֱיֵן.
אָה–אָה–אָה!  בּוֹעֶרֶת  אָח,
שֶׁלֶג  בַּחַלּוֹן  נִמְרַח
נוּם,  אַרְנָבִי,  אָה–אָה–אָה!
הָעוֹלָם  הוּא  רַק  מַרְאָה…
חֲפַרְפָּר  נָפַל  בַּבֹּץ.
רֶגֶל  לֹא  בִּשְׁבִיל  לִמְצֹץ!
נוּם,  אַרְנָבִי,  נוּם,  הַסִּיס!
אֵיפֹה  אִמָּא?  בְּפָּרִיז.
הֲשֶׁלִּי  אַתָּה?  שֶׁלּוֹ?
נוּם,  יַלְדִּי,  בְּלִי  "כֵּן"  וְ"לֹא"
בְּעֵינַי  אַל  תִּסְתַּכֵּל…
עֵז  וָתַיִשׁ…  בָּא  הַלֵּיל  –
עִם  חָתוּל  הָעֵז  בָּרְחָה…
חֲתוּלִי  –  לֵיל  מְנוּחָה!
עוֹד…  שָׁנָה…  תָּשׁוּב…  עִם  דָּ"ש…
כְּדֵי  לָלֶדֶת  בֵּן  חָדָשׁ…

1910