תָּר  לוֹ  עֶרֶב  בִּשְׁבִילֵי  הַיַּעַר,
לָךְ  וְלִי  מֵבִיא  אֶת  הַבְּשׂוֹרָה:
בּוֹא  נֵשֵׁב  עוֹד  קְצָת  בְּאוֹר  הַסַּהַר,
וְנָשִׁיר  עִם  חֲבֵרִים  סְבִיב  מְדוּרָה.

הַיְּקוּם  כֻּלּוֹ  בְּתוֹךְ  עֵינַיִךְ
בַּשָּׁעָה  הַזֹּאת,  מֵעַל  גָּדָה.
אַל  תַּבִּיטִי  כְּמוֹ  מָאוֹר  בַּלַּיִל  –
פֶּן  אֶחְלֹם  שֶׁהִתְגַּשְׁמָה  הָאַגָּדָה.

וְאוּלַי,  אוּלַי  יָבוֹא  הָרֶגַע
בּוֹ  נַפְלִיגָה  בְּעִקְּבוֹת  הַשִּׁיר,
הַשְּׁקִיעָה  תִּפְרֹשׂ  אֶת  שְׁתֵּי  כְּנָפֶיהָ,
הַחֲלוֹם  שֶׁלִּי  בֵּין  כּוֹכָבִים  יָאִיר.