בּשֶׁקֶט  וּבְלִי  הַתְּהִיוֹת  הרֶטוֹרִיוֹת
פָּשׁוּט  נִפָּרֵד  מִכֻּלְּכֶם
שָׁבוּעַ,  שְׁבוּעַיִם,  נוּ  חֹדֶשׁ,  יָכוֹל  לִהְיוֹת  –
וּמָה  שֶׁהָיָה  –  יֵעָלֵם

נָכוֹן,  אַכְזָרִי!  אֵין  טִפַּת  הִגָּיוֹן  בְּכָךְ!
הוֹ,  אֵיךְ  לְהָשִׁיב  בְּרֵאשִׁית?
לַזְּמַן  –  הַכִּוּוּן  הַיָּחִיד  הַנָּכוֹן…  תִּשְׁכַּח
מֵהַשְּׁאֵלָה  הַטִּפְּשִׁית!

נֵלֵךְ  כָּל  אֶחָד  לְדַרְכּוֹ  בְּכִוּוּן  אַחֵר,
נַמְשִׁיךְ  עֲסָקִים  כָּרָגִיל
נָכוֹן  שֶׁזֶּה  קַל?  וְנָכוֹן,  כָּךְ  פָּשׁוּט  יוֹתֵר?
גַּם  נֶגֶד  כְּאֵב  זֶה  יוֹעִיל?

אֵין  מוּל  הַגּוֹרָל  תַּכְסִיסִים  בַּמִּשְׂחָק  הַהוּא
אֲפִלּוּ  חֲבָל  לְנַסּוֹת
וּבְכֵן,  רַבּוֹתַי:  לֹא  "אוּלַי",  לֹא  "מָתַיְשֶׁהוּ"
כִּי  כָּל  הָאֱמֶת  הִיא  "לֹא  עוֹד"

כַּמָּה  זֶה  יָדוּעַ,
כַּמָּה  זֶה  נֶחְמָד:
הַנָּהָר  יָנוּעַ  –
לֹא  יָשׁוּב  לָעַד.