חדשות
שיר הכלב / О, сладкий миг, когда старик…

הִנֵּה  הָרֶגַע  –  הַזָּקֵן
גּוֹלֵל  צָעִיף  מֵעַל  הָאַף,
אוֹמֵר  לַכֶּלֶב  "בּוֹא  נֵצֵא!"  –  הוֹ  אֵיזֶה  אֹשֶׁר!
וְהָרְחוֹב  כֻּלּוֹ  לָבָן,
אוֹמֵר  לַכֶּלֶב  "אַהֲלָן!"
הַמְּנַקֶּה,  שַׁתְיָן  חָמוּד,  קוֹרְאִים  לוֹ  גּוֹשָׁא.

    תָּמִיד  הוּא  מִתְנַדְנֵד  כּמוֹ  רָץ  עַל  חֶבֶל,
    אַךְ  גּוֹשָׁא  הוּא  אַחְרַאי  לְפַח  הַזֶּבֶל.
    בַּפַּח  הַזֶּה  כָּל  בֹּקֶר  וְכָל  עֶרֶב  –
    יֵשׁ  עֲצָמוֹת  טוֹבוֹת  עֲבוּר  הַכֶּלֶב.

מָלֵא  בַּשֶּׁלֶג  סִימָנִים,
הֵם  לְכָל  כֶּלֶב  מוּבָנִים  –
מִי  כָּאן  הָיָה  וּמִי  הֵרִים  כָּאן  אֶת  הָרֶגֶל:
פֹּה,  לְדֻגְמָה,  הַבּוֹקְסֶר  בָּא,
וּפֹה  הִשְׁאִיר  אֶת  הָעִקְבָּה
הַפִּינְצֶ'ר  –  הַשַּׁחְצָן,  עֵינֵי  הָעֵגֶל.

    הַבּוֹקְסֶר  הַחַבּוּבּ  הוּא  יְדִידֵנוּ
    וּמְקֻבָּל  עַל  כָּל  כַּלְבֵּי  שְׁלוֹמֵנוּ,
    אַךְ  לֹא  מַתְאִים  הַפִּינְצֶ'ר  לַמִּסְגֶּרֶת:
    הוּא  בֵּן  כַּלְבָּה  –  וְאֵין  לוֹמַר  אַחֶרֶת.

אַךְ  יֵשׁ  בְּוַעַד  הַשְּׁכוּנָה
אַחַת,  הִסְטֶרִית  וּשְׁמֵנָה,
שֶׁבְּעֵינֵיהָ  הַכְּלָבִים  הֵם  חֶטְא  וָרֶשַׁע.
כְּשֶׁרַק  נִכְנֶסֶת  לֶחָצֵר,
הִיא  מוֹדִיעָה  בְּקוֹל  קוֹדֵר:
אָסוּר  לְכֶלֶב  לְטַיֵּל  בַּדֶּשֶא!

    לַמְרוֹת  שֶׁהִיא  סְתָם  פְרֵיחָה  מְטֻרְלֶלֶת,
    יֵשׁ  לָהּ  חָבֵר  –  חַבְּלָן  מֵהַסַּיֶּרֶת.
    וְאִם  לְיַד  בֵּיתָהּ  תַּשְׁתִּין  רַק  פַּעַם  –
    הוּא  יְפוֹצֵץ  אוֹתְךָ  מֵעֹדָף  זַּעַם.

לְכָל  דָּבָר  מַגִּיעַ  סוֹף.
לַחְזֹר  הַבַּיתָה  –  כַּמָּה  טוֹב
אַחְרֵי  הָרְחוֹב  שֶׁבּוֹ  שׁוֹלְטִים  שִֹנְאָה  וּפַחַד.
עַל  הַסַּפָּה  אֶחָד  יִשְׁכַּב,
וְהַשֵּׁנִי  –  לְיַד  רַגְלָיו:
יוֹשְׁבִים  בְּיַחַד  אָנוּ  –  וּשְׂמֵחִים  בְּיַחַד!

    כְּשֶׁהַזָּקֵן  קָפֶה  שָׁחוֹר  יַרְתִּיחַ
    וְיִתְעַלֶּה  בְִּבְעָיוֹת  הָרוּחַ  –
    יָשִׁים  הַכֶּלֶב  רֹאש  עַל  הַשָּׁטִיחַ,
    יַסְפִּיק  לַחְשֹב:  "הִגִּיעַ  זְמַן  לָנוּחַ…"

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן