שִׁירַי  שֶׁבָּאוּ  בְּמִשְׁמֶרֶת  קֶדֶם
לִפְנֵי  תְּחוּשַׁת  "הִנֶּנִי  מְשוֹרֵר",
אֲשֶׁר  בָּקְעוּ  כְּמוֹ  נֶתֶז  מֵי  גַּן  עֵדֶן,
כְּמוֹ  רֶשֶׁף  מִתְפַּזֵּר;

אֲשֶׁר  כְּמוֹ  שֵׁדוֹנִים  פָּרְצוּ  לַשַּׁעַר
שֶׁל  הַמִּקְדָּש,  שָׁם  קְטֹרֶת  וּתְנוּמָה;
שִׁירַי  עַל  מָוֶת,  נְעוּרִים  וְסַהַר
–  שֶׁאִישׁ  עוֹד  לֹא  קָרָא!  –

שִׁירַי  אֲשֶׁר  מְאֻבָּקִים  עֲדַיִן
בְּמַדָּפִים  –  אָעֵז  וַאֲסַכֵּם:
אַתֶּם  כְּמוֹ  פָּז  שֶׁבַּחֲבִית  הַיַּיִן  –
תַּגִּיעַ  שְׁעַתְכֶם.

1913