וְחָלַמְתִּי  חֲלוֹם,  וְרָאִיתִי  עַרְעָר
וְשָׁמַעְתִּי  רִשְׁרוּשׁ  מַתַּכְתִּי  מְהֻרְהָר.
עוֹד  שָׁמַעְתִּי  צִלְצוּל  גַּרְגְּרֵי  אַחְלָמָה  –
לִי  הָיָה  הוּא  נִָעים  בָּחֲלוֹם,  בַּדְּמָמָה.

חָשְׁתִּי  רֵיחַ  הַשְּׂרָף  הַקָּלִיל  הַמַּרְדִּים.
כְּשֶׁכּוֹפַפְתִּי  גָּדֵר  שֶׁל  קָנִים  נְמוּכִים  –
אָז  הִבְחַנְתיִּ  בִּסְבַךְ  הַשְׂרִיגִים  הַסוֹכֵךְ
בּוֹ  דִּמְיוֹן  חַי  קִמְעָה  לְמַרְאֶה  חִיּוּכֵךְ.

שִׂיחַ  חַד,  הָאֶחָד  בֵּין  שִׂיחֵי  הָעַרְעָר!
לְרִפְיוֹן  הַשְׂפָתַיִם  –  שְׂפְתּוּת  מְקֹרָר,
הַשִּׂפְתּוּת  הַמֵּרִיחַ  בַּשְּׂרָף  הַמַּשְׁקִיט
שֶׁנִּדְקַרְתִּי  מִמֶּנּוּ  בַּקּוֹץ  הַמֵּמִית.

בְּרִקְעֵי  הַזָּהָב  שֶׁמִּמּוּל  חַלּוֹנִי
מַפְלִיגִים  עֲנָנִים  –  עוֹד  אֶחָד,  עוֹד  שֵׁנִי.
וְגַנִּי  הַדּוֹמֵם  הִתְרוֹקֵן  מִדָּבָר…
הֲלְוַאי  וְהָאֵל  יִמְחַלְךָ,  הָעַרְעָר!

1957