שׁוּב  הָחַלּוֹנוֹת
שֶׁבָּהֶם  עֵרִים.
אוֹ  שׁוֹתִים  יֵינוֹת,
אוֹ  שֶׁמְּדַבְּרִים,
אוֹ  שֶׁיָּד  בְּיָד
מְשַׁזְּרִים  שָׁם  שְׁנַיִים.
בְּחַלּוֹן  אֶחָד
מִתְפַָאֵר  כָּל  בַּיִת.

הָאַשְׁמָן  הוּאַר  לֹא  מִנֵּר  –  נוּרוֹת:
מֵעֵינַיִם  עֵרוֹת.

לִבְשׂוֹרוֹת  פְּגִישָׁה,
לִבְשֹׂורַת  פְּרֵדוֹת  –
זוֹעֲקִים  שְׁלוֹשָׁה
אוֹ  אַלְפֵי  נֵרוֹת…
לֹא  שְׁלֵוָה  אֲנִי,
בִּינָתִי  לֹא  נָחָה:
גַּם  בְּחַלּוֹנִי
אֵשׁ  בּוֹעֶרֶת  כָּכָה.

שָׂא  תְּפִלָּה,  חַבּוּבּ,  לְבֵיתִי  הָעֵר,
לְחַלּוֹן  בּוֹעֵר!

1916