חדשות
ריבת דובדבנים

בְּרֶגַע  זֶה  בַּמַּעֲגָן  הָמוֹן  הוֹמֶה,  מוֹחֵא  כַּפַּיִם:
הָאֳנִיָּה  שֶׁלָּהּ  חִכּוּ  –  מִמֶּרְחָקִים  חָזְרָה  סוֹף-סוֹף.
הַכֹּל  מָלֵא  הִתְלַהֲבוּת,  וְכָל  אֶחָד  נִרְאֶה  בֶּן  חַיִל,
הַזִּקּוּקִים,  סֻלָּם  נוֹשֵם,  הַמַּלָּחִים  יוֹרְדִּים  לַחוֹף.
  זִיו  תְּהִלָּתָם  הוּא  מְסַנְוֵר,  צְלִיל  הַמֵּדָלְיוֹת – שִׁיר  הַנֶּבֶל,
  לְכָל  אֶחָד  מֵהֵם  מִזְּמַן  הוּכַן  סִפּוּר  מַמָּש  מַדְהִים:
  אֵיךְ  הֵם  סִכְּנוּ  אֶת  חַיֵּיהֶם,  עַל  הַכָּבוֹד  שָׁמְרוּ  בַּסֵּבֶל,
  עָבְרוּ  הַכֹּל,  וְהִתְגַּבְּרוּ,  וְאֶת  הַכֹּל  כְּבָר  מֵבִינִים.

יוֹדַעַת  מָה?  לֹא  אֶתְאַפֵּק,  וְגַם  אֲנִי  אָרוּץ  לַמֵּזַח,
שָׁעָה  קַלָּה  רַק  אֵעָדֵר  –  לְהִשְׁתַּתֵּף  בַּחֲגִיגָה.
הֲרֵי  אֲנִי  רַק  לְיָדֵךְ  נִשְׁאָר  יוֹמָם  וָלֵיל – כְּבָר  נֶצַח,
אֲנִי  מִמֵּךְ  רַק  מִתְפַּעֵל – שָׁעָה-שָׁעָה,  דַּקָּה-דַּקָּה!
  הֲרֵי  הַיָּם  כָּל  כָּך  קָרוֹב  –  אַמָּה  וָחֵצִי  מֵהַדֶּלֶת,
  שָׁם  הַסְּפִינָה,  הַמַּלָּחִים,  הַזִּקּוּקִים,  הַקַּרְנָבָל!
  וְאַתְּ  צוֹחֶקֶת  סְתָם  עָלַי,  רִבַּת  דֻבְדְבָנִים  אוֹכֶלֶת
  וּשְׁנֵינוּ  לֹא  מַאֲמִינִים  לְאַף  מִלָּה  מִמִּלּוֹתַי.

וְכָךְ  עוֹבְרוֹת  אַלְפֵי  שָׁנִים – תְּנוּעַת  הַמָּסוֹת  מִתְחוֹלֶלֶת,
עִדָּן  מַחְלִיף  עִדָּן  אַחֵר,  הָאוֹר  בּוֹקֵעַ  –  וְדוֹעֵךְ.
וְאַתְּ  עֲדַיִן  עֲסוּקָה,  רִבַּת  דֻבְדְּבָנִים  אוֹכֶלֶת,
אֵין  בָּעוֹלָם  כֻּלּוֹ  מִי  שֶׁאוֹכֵל  אוֹתָהּ  יָפֶה  מִמֵּךְ.
  תְּנוּעַת  הַיָּד  הַאֱלֹהִית,  כֹּה  חֲדָשָה  וְכֹה  מֻכֶּרֶת  –
  לְיַד  הַפֶּה  עָצְרָה  כַּפִּית  בָּהּ  דֻבְדְּבָן  שׁוֹכֵב  אָדֹם.
  לֹא דָּם, לֹא יַיִן, לֹא דְּמָעוֹת – טִפַּת הַמִּיץ בִּלְבַד זוֹהֶרֶת,
  וְלֹא אֶבְרַח אֲנִי מִמֵּךְ – אַף פַּעַם וּלְשׁוּם מָקוֹם…

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן