חדשות
*** / רבים כל כך נפלו אל תוך הלוע…

רַבִּים  כָּל  כָּךְ  נָפְלוּ  אֶל  תּוֹךְ  הַלֹּעַ
שֶׁל  פֶּלֶךְ  הַדְּמָמָה!
וְגַם  אוֹתִי  הַזְּמַן  אָמוּר  לִבְלֹעַ
עַל  פְּנֵי  הָאֲדָמָה.

יִדֹּם  כָּל  מָה  שֶׁרַן  מוּל  הַשָּׁמַיִם,
לָחַם,  פָּרַץ,  זָרַח;
פַּז  הַשֵּׂעָר,  הַדֶּשֶׁא  בָּעֵינַיִם
וְגַם  קוֹלִי  הָרַךְ.

יַמְשִׁיכוּ  הַחַיִּים,  עִם  לַחֲמֵי  הָעֹנִי
וְשִׁכְחָה  שְׁקֵטָה;
הַכֹּל  יַמְשִׁיךְ  –  כְּאִלּוּ  שֶׁכָּמוֹנִי
פָּשׁוּט  וְלֹא  הָיְתָה!

הֲפַכְפָּכָה  כְּמוֹ  יֶלֶד.  אִם  כּוֹעֶסֶת  –
לִזְמַן  לֹא  מְמֻשָּׁךְ.
וְנֶהֱנֵית  לִרְאוֹת  הָאֵשׁ  לוֹעֶסֶת
גִּזְרֵי  עֵצִים  בָּאָח.

אוֹהֶבֶת  צֶ'לוֹ,  וּדְהִירוֹת  בְּסֹבֶךְ,
וּפַעֲמוֹן  רָחוֹק…
כֹּה  אֲמִתִּית,  כֻּלִי  חִיּוּךְ  וָסֹמֶק
לַחֶלֶד  הֶעָנֹג!

אָז  מִכֻּלְכֶם  –  אֵינֶנִּי  כְּלָל  בּוֹחֶנֶת,
מִי  זָר  וּמִי  קָרוֹב,
דּוֹרֶשֶׁת  אֱמוּנְכֶם  וּמִתְחַנֶּנֶת:
הַשְׂכִּילוּ  לֶאֱהֹב!

בַּקָּשָׁתִי  מֻשְׁמַעַת  וְנִכְתֶבֶת:
עַל  כֵּן  וְלֹא  –  לָעַד,
עַל  שֶׁתָּדִיר  הִנֶּנִי  נֶעֱצֶבֶת
וְרַק  עֶשְֹרִים  בִּלְבַד,

עַל  כָּךְ  שֶׁבְּהֶכְרַח  דַּרְכִּי  קוֹצֶרֶת
זִכּוּי  עֶלְבּוֹנוֹתַי,
עַל  עֶדְנָתִי  הַבִּלְתִּי  מְרֻסֶּנֶת,
עַל  שֶׁגֵּאָה  מִדַּי,

עַל  מְעַרְבֹּלֶת  אֵרוּעִים  מֻטְרֶפֶת,
מִשְׂחָק  וַאֲמִינוּת…
וְעוֹד  –  הַקְשִׁיבוּ!  –  יֵשׁ  סִבָּה  נוֹסֶפֶת:
זוֹ  שֶׁאֲנִי  אָמוּת.

1913

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן