חדשות
פאט ופאטאשון

בָּרַחְתִּי  לְקוֹלְנוֹעַ,  כְּמוֹ  יַלְדּוֹן.
הַצֵּל  נָפַל  עַל  בַּד  בְּאֲלַכְסוֹן.

חָשַׂבְתִּי  לִי:  הָרֹגַע  שׁוּב  חָסֵר.
הָאוֹר  הָיָה  מוֹרִיק  וּמְטַרְטֵר.

הִנֶּה  בֵּית  קוֹמוֹתַיִם  בַּמָּסָךְ.
הִנֶּּה  חַלּוֹן  שֶׁלָרְחוֹב  נִפְתָּח.

וְשָׁם  בֻּבָּה  צוֹחֶקֶת  מִשּׁוּם  מָה,
אַפָּה  קָצָר  מֵעַל  שִׂפְתֵי  זִמָּה.

אִדְיוֹט  רָזֶה  אֲרֹךְ  שַׂפָּם  בְּיָד
מוֹבִיל  אָחֵר  –  נָמוּךְ,  כִּמְעַט  גַּמָּד,–

בִּטְנוֹ  בְּיָד  אַחֶרֶת  מְּגַרֵּד,
וְהַנָּמוּךְ  עַל  שְׁתֵּי  יְרָכָיו  רוֹקֵד.

עַתָּה  שְׁפָכִים  זוֹרֶקֶת  הַבֻּבָּה  –
וְאָז  קוֹפֶצֶת  בְּשִמְחָה  רַבָּה.

כַּמָּה  מַגְעִיל,  וְקַר,  וּמְלֻכְךְָ,
כְּשֶׁעַל  פְּנֵיהֶם  שׁוּמָן  בִּיּוּב  נִמְרָח.

וּמַצְחִיקִים  גַּם  פָּאט,  גַּם  פָּאטָאשׁוֹן,
אַךְ  הַשִּׁנִי  –  תָּמִיד  עִם  הָרִאשׁוֹן.

1937

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן