אַף  אֶחָד  כְּבָר  לֹא  יַגִּיעַ,
חוּץ  מֵעֶרֶב.  יוֹם  חָרְפִּי
לֹא  יַצְלִיחַ  לְהַפְתִּיעַ  –
גַּם  אִם  לֹא  נָעוּל  בֵּיתִי.

רַק  מְעוֹף  פְּתִיתֵי  הַשֶּׁלֶג
בְּמִרְצָד  רָטֹב  וְחַד:
שֶׁלֶג  –  וְגַגּוֹת  כָּאֵלֶּה,
חוּץ  מֵהֶם  אֵין  אַף  אֶחָד.

יְצַיֵּר  הַכְּפוֹר  בְּלֹבֶן,
שׁוּב  יְסוֹבְבִי  אַט  אַט
הַמֻּכָּר  הֵיטֵב  מִקֹּדֶם
שִׁמָּמוֹן  שֶׁל  אֶשְׁתָּקַד,

תַּעֲקֹץ  אוֹתִי  הַמַּחַט
שֶׁל  אָשָׁם  מִיּוֹם  רָחוֹק,
אֶת  חַלּוֹן  בֵּיתִי  בְּלַהַט
רַעַב  הָעֵצִים  יַחְנֹק…

הַשִּׁגְרָה  פִּתְאוֹם  נִפְסֶקֶת  –
בַּוִּילוֹן  תִּרְעַד  צְלָלִית:
צְעָדִים  עוֹלִים  מִשֶּׁקֶט,
תִּכָּנְסִי  אַתְּ  כְּמוֹ  עָתִיד.

תַּעַמְדִי  לְיַד  הַפֶּתַח
בְּשִׂמְלָה  כָּל  כָּךְ  פְּשׁוּטָה
וּלְבָנָה  כָּל  כָּךְ  שֶׁבֶּטַח
כּוֹכָבִים  תָּפְרוּ  אוֹתָהּ.

1931