מוּל  הַחַלּוֹן  –  עֵצִים  לִבְנֵי  צַמֶּרֶת.
הַפְּרוֹפֵסוֹר  רוֹאֶה:  לִבְנֵי  צַמֶּרֶת.
מַבָּט  אָרֹךְ  עַל  לֹבֶן  הַצַּמֶּרֶת,
יָדוֹ  כּוֹתֶשֶׁת  אֶת  לִבְנַת  הַגִּיר.
דָּבָר  פָּשׁוּט  הוּא  –
    לְחַשֵּׁב  נִגְזרת!
וְהוּא  שָׁכַח
    אֵיךְ  לְחַשֵּׁב  נִגְזרת!
אוּלַי
    בִּכְלָל  שָׁכַח
        מָה  זֶה  נִגְזרת
טָעוּת
    בַּלּוּחַ!
        זֶה  מִשְׁגֶּה  מַחְפִּיר
הַיּוֹם  יוֹשְׁבִים  כֻּלָּנוּ  קְצָת  אַחֶרֶת,
שׁוֹמְעִים  אֲנַחְנוּ  וְרוֹאִים  אַחֶרֶת,
וְאִי  אֶפְשָׁר  הַיּוֹם  אִם  לֹא  אַחֶרֶת,
אֵין  צֹרֶךְ  בְּרֵמִיזוֹת  לַחִידָה:
אִשׁתּוֹ  עָזְבָה  הַיּוֹם,  הִיא  לֹא  חוֹזֶרֶת.
לְאָן  הָלְכָה?
    מַדּוּעַ  לֹא  חוֹזֶרֶת?
אֵין  לָנוּ  שׁוּם  מֻשָּׂג.
    "הִיא  לֹא  חוֹזֶרֶת
        וְלֹא  תַּחְזֹר"  –
זֶה  כָּל  מָה  שֶׁנּוֹדַע.
בַּחֲלִיפָה  לֹא  טְרֶנְדִית,  מְיֻשֶּׁנֶת
(וְהִיא  תָּמיד  לֹא  טְרֶנְדִית,  מְיֻשֶּׁנֶת),
וּבְכֵן,  בָּחֲלִיפָה  הַמְּיֻשֶּׁנֶת
לַמֶּלְתָּחָה  הַפְּרוֹפֵסוֹר  יוֹרֵד.
"מְעִיל!  כֵּן,  הַפִּתְקָה  הַמְּסֻמֶּנֶת…
    אֵיפֹה  הִיא,
        הַפִּתְקָה  הַמְּסֻמֶּנֶת?
בַּכִּיס?
    אֵין  שָׁם  פִּתְקָה  שֶׁמְסֻמֶּנֶת?
אֵיפֹה  הִיא  נֶעֱלְמָה,
    יוֹדֵעַ  שֵׁד!
הִנֶּה  הִיא…
    זֶהוּ,
        הַזִּקְנָה  בַּדֶּלֶת.
בְּלִי  לָמָּה,  מָאשָׁה:
    זִקְנָתִי  בַּדֶּלֶת.
מָה  לַעֲשֹוֹת?
    כָּאן  זִקְנָתִי,  בַּדֶּלֶת.
חָרְקָה  הַדֶּלֶת
    בְּתַצְלִיל  מַתְאִים.
חַלּוֹן  חוֹשֵׂף  עֵצִים  לִבְנֵי  צַמֶּרֶת.
גּבוְהִים  הֵם,  וְיָפָה  לָהֶם  צַמֶּרֶת,
אֲבָל  לֹא  בָּעֵצִים,  לּא  בַּצַּמֶּרֶת  –
בַּפְּרוֹפֵסוֹר  אֲנַחְנוּ  מִסְתַּכְּלִים.
וְהוּא  עוֹזֵב  –
    שָׁכוּחַ
        וְשָׁחוּחַ  –
בְּשֶׁלֶג
    שֶׁנוֹפֵל  טִפִּין  טִפִּין.
הוּא  כְּבָר
    כְּאִלּוּ
        בְּלָבָן  צָבוּעַ.
כֵּן,
    כָּעֵצִים
        הַלְּבָנִים  בְּרוּחַ.
עוֹד  קְצָת  –
    כָּל  כָּךְ  לָבָן  הוּא  שֶׁבָּטוּחַ
אַף  אִישׁ  בֵּין  הָעֵצִים
    בּוֹ  לֹא  יַבְחִין.

1955