עַל  הַגְּבוּרוֹת,  הָאֹמֶץ,  הַתִּפְאֶרֶת  –
כְּלָל  לֹא  נִזְכַּרְתִּי  מֶשֶׁךְ  הָעִדָּן
שֶׁבּוֹ  קָרְנוּ  פָּנַיִךְ  בְּמִסְגֶּרֶת
כָּל  כָּךְ  פְּשׁוּטָה  מוּלִי  עַל  הַשֻּׁלְחָן.

אֲבָל  כְּשֶׁהִתְרוֹקֵן  מִמֵּךְ  הַבַּיִת,
אֶת  גּוֹרָלֵךְ  מָסַרְתְּ  לְאִישׁ  אַחֵר.
בְּלַיְלָה  זֶה  שָׁכַחְתִּי  אֶת  פָּנַיִךְ
זָרַקְתִּי  אֶת  טַבַּעַת  הָהֶפְקֵר.

הִסְתּוֹבְבוּ  יָמִים  בִּנְחִיל  הַתֹּפֶת,
בְּיַיִן  וּתְשׁוּקוֹת  יִצְרִי  נִשְׁפַּךְ.
וְאָז  נִזְכַּרְתִּי  בָּךְ  בִּפְנֵי  פָּרֹכֶת,
וּכְמוֹ  לִנְעוּרַי  –  קָרָאתִי  לָךְ.

קָרָאתִי  –  אַךְ  סָגַרְתְּ  כְּבָר  אֶת  הַדֶּלֶת.
דָּמַעְתִּי  –  אַךְ  בָּחַרְתְּ  שֶׁלֹּא  לָשׁוּב.
עוֹגֶמֶת,  הִתְעַטַּפְתְּ  בִּמְעִיל  הַתְּכֵלֶת,
יָצָאת  לָעַד  בַּלַּיְלָה  הַטָּחוּב.

עֲנֻגָּתִי,  נַפְשִׁי  לֹא  מִתְיַסֶּרֶת
אֵיפֹה  גַּאֲוָתֵךְ  מָצְאָה  מִקְלָט,
רַק  בַּחֲלוֹם  חוֹזֵר  מְעִיל  הַתְּכֵלֶת
שֶׁבּוֹ  בַּלַּיְלָה  הַטָּחוּב  יָצָאת.

אֵין  מָה  לַחְלֹם  עַל  עֹנֶג  וְתִפְאֶרֶת  –
חָלַף  הַכֹּל,  וּנְעוּרַי  –  אֵינָם.
זֶה  לֹא  יָשׁוּב.  פַּנַיִךְ  בַּמִּסְגֶּרֶת
בְּעֹז  יָדִי  הוּרְדוּ  מֵהַשֻּׁלְחָן.

1908