הַיּוֹם  נוֹשֵׂא  אֶחָד  קַיָּם  –
בְּעִיר  גְּדוֹלָה,  בִּכְפָר  קָטָן,
בַּגֶּשֶׁם  וְעַל  שְׂפַת  הַיָּם  –
לַכֶּסֶף  הַשִּׂיחָה  חוֹזֶרֶת.
וְהִתְאַיְּדָה  אוֹתָהּ  תְּקוּפָה
אֲשֶׁר  סָמְכָה  עַל  הַמִּלָּה  –
זוֹ  שֶׁבְּאָלֶ"ף  מַתְחִילָה,
זוֹ  שֶׁבְּבֵי"ת  וְהֵ"א  נִגְמֶרֶת.

מַבַּט  עֵינַיִם  בּוֹעֲרוֹת,
קִרְבַת  הַדָּם  שֶׁל  הַקְּרָבוֹת  –
הָיוּ  הַתֹּכֶן,  אַךְ  לֹא  עוֹד:
הַיּוֹם  הֵם  רַק  מֵעֵין  תּוֹסֶפֶת.
הִנֶּה  מוֹצָרְט  הַחַדְשָׁנִי  –
הוּא  אוֹ  חַלְפָן  –  אוֹ  חֶנְוָנִי:
מִתּוֹךְ  הַדַּחַף  הַמִּינִי  –
נִגָּשׁ  יָשָׁר  אֶל  הַכַּסֶּפֶת.

לִמְכִירָה  הַכֹּל  מוּצָא,
וּמָה  לִמְכֹּר  –  תָּמִיד  תִּמְצָא:
יֵשׁ  תַּעֲרִיף  לְהַצְלָחָה,
לְתַכְסִיסִים  –  בִּקּוּשׁ  גָּבוֹהַּ.
בְּכָל  מָקוֹם  קָרוּ  נִסִּים:
פָּרְשׂוּ  שְׁטָרוֹת  כְּמוֹ  מִפְרָשִׂים,
וְהַקּוֹלוֹת  הָאֲצִילִים
עוֹד  נִשְׁמָעִים  רַק  בְּקוֹלְנוֹע.

כֻּלִּי  תִּקְוָה  כִּי  עוֹד  נוֹתַר
הַהוּא  שֶׁעַל  טִבְעוֹ  שָׁמַר
גַּם  בָּאַרְמוֹן  הַמְּפֹאָר,
גַּם  בַּבִּקְתָּה  הַמִּתְפּוֹרֶרֶת,
מִי  שֶׁהֵעֵז  בְּתוֹךְ  שִׁגְרָה
תָּמִיד  לִסְמֹךְ  עַל  הַמִּלָּה  –
זוֹ  שֶׁבְּאָלֶ"ף  מַתְחִילָה,
זוֹ  שֶׁבְּבֵי"ת  וְהֵ"א  נִגְמֶרֶת…