אַרְבַּע שָׁנִים בַּיָּם  –   הַתֹּרֶן לֹא קָרַס,
כֻּלּוֹ יָרוּי  –   אַךְ לֹא דָּהָה הַדֶּגֶל.
לָמַדְנוּ טוֹב אֵיךְ לְהַטְלִיא מִפְרָשׂ
וְאֵיךְ לִסְתֹּם חֹרִים בּיָד וָרֶגֶל.

    צִי מַלְכוּתִי בְּעִקְּבוֹתֵינוּ רָץ,
    מוּלוֹ עַל מֵי הָרֹגַע אָנוּ   –   טֶרֶף!
    רַב הַחוֹבֵל אוֹמֵר בְּטוֹן נֶחְרָץ:
    עוֹד לֹא הָעֶרֶב, עוֹד לֹא הָעֶרֶב…

יוֹרָה עָלֵינוּ הַפְרִיגָטָה הָרָאשִׁית  –
כְּלוּם לֹא נִרְאֶה בְּרֹב עָשָׁן וָפִיחַ.
הֵשַׁבְנוּ אֵשׁ  –   בְּעֵרֶךְ, בַּצְלָלִית.
הַכֹּל בּוֹעֵר? סִימָן שֶׁעוֹד נַצְלִיחַ!

    הָיוּ כְּבָר בְּעָיוֹת יוֹתֵר סְבוּכוֹת  –
    אַךְ אֵין כָּאן רוּחַ, וּבַבֶּטֶן  –  דֶּלֶף…
    רַב הַחוֹבֵל שׁוֹלֵחַ לָנוּ אוֹת:
    עוֹד לֹא הָעֶרֶב, עוֹד לֹא הָעֶרֶב!

מֵאוֹת עֵינַיִם בָּנוּ מַבִּיטוֹת,
רוֹאוֹת הַרְבֵּה יוֹתֵר כִּעוּר מִיֹּפִי
אֲבָל אוֹתָנוּ לֹא תִּזְכּוּ לִרְאוֹת
כְּבוּלִים בַּאֲזִיקִּים לְקִיר וָדֹפֶן!

    אוּלַי אָבוּד הַקְּרָב הָאַחֲרוֹן?
    יַחְסֵי כּוֹחוֹת הֵם כְּמוֹ אֶחָד לְאֶלֶף  –
    רַב הַחוֹבֵל פּוֹקֵד: "לְהַתְקָפָה הִכּוֹן!
    עוֹד לֹא הָעֶרֶב, עוֹד לֹא הָעֶרֶב…"

כָּל מִי שֶׁחַי, כּל מִי שֶׁלֹּא כְּנִימָה  –
שֶׁיִּתְכּוֹנֵן לַקְּרָב הֲכִי פָּרוּעַ!
יֵשׁ עַכְבָּרִים? שֶׁיִּסְתַּלְקוּ מֵהַסְּפִינָה,
שֶׁיְּחַפְּשֹוּ מָקוֹם יוֹתֵר רָגוּעַ!

    הָעַכְבָּרִים, בְּפַחַד אֲחוּזִים,
    קָפְצוּ  לַיָּם  –   לְהִמָּלֵט מִיֶּרִי
    וְאָנוּ לַפְרִיגָטָה נִצְמָדִים  –
    עוֹד לֹא הָעֶרֶב, עוֹד לֹא הָעֶרֶב…

לַתַּמְנוּנִים נִמְאַס לְמַטָּה לְחַכּוֹת  –
וְכָאן קָלִיעַ בִּקְלִיעִים קוֹלֵעַ…
עִם סַכִּינִים, רוֹבִים וְהַדְּמָעוֹת
נִפְרַדְנוּ מִבֵּיתֵנוּ הַטּוֹבֵעַ…

    אוֹיְבֵינוּ חוֹגְגִים  –   אֲבָל מֻקְדָּם:
    הֲרֵי מֵרֶגַע זֶה וּלְלֹא הֶרֶף
    בַּצַּד שֶׁלָּנוּ יִלָּחֵם הַיָּם  –
    צָדַק רַב הַחוֹבֵל: עוֹד לֹא הָעֶרֶב!