סְתָו  אֹוֵגר  גַּלֵּי  עָלִים  כְּמוֹ  תֶּבֶן,
כָּל  אֶחָד  –  סוֹבֵב  וּמְפַזֵּר…
לִי  זָכוּר  אֵיךְ  פַּעַם  עַל  גַּן  עֵדֶן
דַּף  מֻצְהָב  שֶׁל  הַתַּלְמוּד  סִפֵּר.

מֵאֲזַי  מֻכֶּרֶת  לִי  עַד  חֹלִי
הַצְּדוּדִית  –  שֶׁל  רֶבֶּה  מְדַבֵּר…
וְהַיּוֹם  לָרֶבֶּה  –  עֵסֶק  בְּמַכֹּלֶת:
בַּטַּבָּק  הַמְּעֻפָּשׁ  הוּא  מְסַפְסֵר.

לֹא  יַפְקִיר  הָרֶבֶּה  אֶת  הַקֹּדֶשׁ…
וְעָלַי  –  לִרְעֹם  בְּפָגָזִים
שֶׁל  שִׁירִים  כְּבֵדִים,  מְלֵאֵי  הַגֹּדֶשׁ,
תַּחַת  תַּיִל  שֶׁל  עָבִים  רוֹגְזִים

בֵּית  הַכְּנֶסֶת  הַלָּבָן  שׁומֵעַ
אֵיךְ  פּוֹסְעִים  אוֹקְטוֹבְּרִים  בַּדְּרָכִים.
הַזָּקֵן  עָיַף  בְּהֵיאָנֵחַ
לְדַבֵּר  עִם  אֵלֶם  אֱלוֹקִים.

בְּשִׂפְתֵי  אָבִי  תְּפִלָּה  קוֹלַחַת
כְּדֵי  שֶׁאֱלוֹקִים  יִזְכֹּר  אוֹתִי,
וְעָלַי  –  צְוָחוֹת  הַקֹּומְסוֹמוֹל  לָקַחַת
וְלִִיצֹק  מֵאֵלֶּה  אֶפּוֹס  עָפְרָתִי.

1923