לֹא  מִזְּמַן  חָתוּל  קָנִיתִי
שֶׁדִּבֵּר  עֶשְׂרִים  שָׂפוֹת.
הָאֱמֶת  שֶלֹּא  צִפִּיתִי
לְכָאֵלֶּה  בְּעָיוֹת:
הֶחָתוּל  בָּרַח  מִבַּית
וְהָלַךְ  לְגַן  חוֹבָה,
אֶת  הַשִּׁיר  עַל  צ'וּנְגָא-צָ'אנְגָא
שַׁר  בְּמֶשֶׁךְ  יְמָמָה.

    אַל  תַּגִּיד:  "הַסִּפּוּ-סִפּוּרִים
    לֹא  נִרְאִים  כָּל  כָּךְ  אֲמִתִּיִּים"!
    אֲמִתּוֹת  וְהַמְצָאוֹת
    לִפְעַמִים  דּוֹמוֹת  מְאוֹד,
    אַל  תַּגִּיד:  "הַסִּפּוּ-סִפּוּרִים
    לֹא  נִרְאִים  כָּל  כָּךְ  אֲמִתִּיִּים"!
    אֲמִתּוֹת  וְהַמְצָאוֹת
    בַּחַיִּים  מַמָּש  קְרוֹבוֹת!

אִישׁ  הַמַּאֲדִים  הִגִּיעַ
בְּיוֹם  "דַּלֶת"  בְּחָמֵשׁ,
וּבַטֵּלֵפוֹן  הוֹדִיעַ
שֶׁרוֹצֶה  לְהִפָּגֵשׁ.
כַּמּוּבָן  שֶלֹּא  בִּזְבַּזְתִּי
אֶת  זְמַנִּי  לְאֵיזוֹ  שְׁטוּת:
כִּי  שָׁעָה  לִפְנֵי  הֻזְמַנְתִּי
לְשַׂחֵק  בְּהוֹלִיווּד.

    אַל  תַּגִּיד:  "הַסִּפּוּ–סִפּוּרִים…

תַּ'מַּחְשֵׁב  כָּזֶה  הֶמְצֵאתִי
שֶׁיּוֹדֶעַ  אֶת  הַכֹּל.
לִי  כֻּלָּם  מָחוּ  כַּפַּיִם
צָעֲקוּ  "אַתָּה  גָּדוֹל!"
אָז  עָנָן  אֶחָד  תָּפַסְתִּי,
הִתְיַשַּׁבְתִּי  עַל  שְׂפָתוֹ,
אֶת  הַשִּׁיר  הַזֶּה  חִבַּרְתִּי  –
וְלָכֶם  אָשִׁיר  אוֹתוֹ.

    אַל  תַּגִּיד:  "הַסִּפּוּ–סִפּוּרִים…