סוּס  אֲנִי  –  אֲשֶׁר  צוֹעֵד  אַחֶרֶת
עַל  הַבֹּץ,  עַל  טַל,  עַל  אֲבָנִים.
בֵּין  מֻמְחִים  הֲלִיכָתִי  מֻכֶּרֶת
כְּשׁוֹנָה  מִזּוֹ  שֶׁל  אֲחֵרִים.
הַפְּצָעִים  כִּסּוּ  אוֹתִי  מִזְּמַן:
בּוֹעֲרוֹת  רַגְלַי,  נִשְׂרַט  הַגַּב…
כְּמוֹ  כֻּלָּם  לָרוּץ  אֲנִי  מוּכָן  –
רַק  תּוֹרִידּו  רֶסֶן  וְאֻכָּף!

הַמֵּרוֹץ!  קָהָל  כְּבָר  מִשְׁתַּגֵּעַ,
הָעֵינַיִם  נְעוּצוֹת  רַק  בִּי:
מְהַמְּרִים  עָלַי,  אֲנִי  יוֹדֵעַ  –
לֹא  עַל  אֵיזֶה  שְׁמוֹק  שֶׁעַל  גַּבִּי!
הוּא  מַמָּשׁ  בָּטוּחַ  כִּי נָחוּץ,
מְדַרְבֵּן  אוֹתִי  בְּחֵשֶׁק  רַב…
עִם  כֻּלָּם  אֲנִי  מוּכָן  לָרוּץ  –
רַק  תּוֹרִידו  רֶסֶן  וְאֻכָּף!

אַך  הַיּוֹם  אֶת  הַפָּרָשׁ  אַפְתִּיעַ
וְאֶמְחַק  אֶת  זֵכֶר  הַדִּרְבּוֹן:
הוּא  לֹא  יְקַבֵּל  אֶת  הַגָּבִיעַ  –
כִּי  אֲנִי  אַגִּיעַ  אַחֲרוֹן.
פַּעֲמוֹן!  וְהַפָּרָשׁ  קוֹפֵץ
עִם  חִיּוּךְ  מָרוּחַ  עַל  פָּנָיו.
כַּמָּה  שֶׁלָּרוּץ  אֲנִי  חָפֵץ  –
רַק  תּוֹרִידו  רֶסֶן  וְאֻכָּף!

אֲבָל  מָה  זֶה?  רֶגַע,  מָה  קוֹרֶה  לִי?
מָה  דּוֹחֵף  אוֹתִי  לַמְרוֹת  הַכֹּל?
מַשֶּׁהוּ  יוֹתֵר  חָזָק  מִמֶּנִּי:
לֹא  לִהְיוֹת  רִאשׁוֹן  אֵינִי  יָכוֹל!
מָה  נוֹתַר  לִי?  פִּתָּרוֹן  מֻשְׁלָם:
בַּסִּיבוּב  לִזְרֹק  אוֹתוֹ  מֵהַגַּב
וְלָרוּץ  –  כְּאִלּוּ  עִם  כֻּלָּם,
בְּאֻכָּף  וְרֶסֶן  –  בִּלְעֲדָיו!

אַל  תַּגִּידוּ  לִי  שֶׁסְּתָם  בָּרַחְתִּי
מֵהַהוּא  שֶׁמְּקַרְטֵעַ  שָׁם:
פַּעַם  רִאשׁוֹנָה  אֲנִי  נִצַּחְתִּי
אֶת  עַצְמִי,  אוֹתוֹ  וְאֶת  כֻּלָּם!