נַפְשִׁי  זָרָה  לְאוֹדָה  מִילִיטַנְטִית
וְרַעֲיוֹן  אֵלֵגִי  מְבֻשָּׂם.
טוֹב  כְּשֶׁבַּשִּׂיר  הַכֹּל  לֹא  רֵלֵוַנְטִי,
לֹא  כְּתִכְנוּן  שֶׁל  בְּנֵי  אָדָם.

לוּ  יְדַעְתֶּם  כֵּיצַד,  מֵאֵיזוֹ  פְּסֹלֶת,
בְּלִי  שֶׁמֶץ  שֶׁל  בּוּשָׁה  –  שִׁירִים  צוֹמְחִים,
כְּמוֹ  שֶׁלְּיַד  גָּדֵר  גְּדֵלִים  כַּרְבֹּלֶת,
שִׁנָּן  צָהֹב  וּסְתָם  שִׂיחִים.

קְרִיאַת  הַזַּעַף,  זִיק  עִטְרָן  בָּרֵיחַ,
עַל  קִיר  הַבַּיִת  –  עֹבֶשׁ  מִסְתּוֹרִי…
וְשִׁיר  בְּרֹךְ  וָלַהַט  כְּבָר  בּוֹקֵעַ,
לְשִׂמְחַתְכֶם  –  וּלְאָשְׁרִי.

1940