נִפְגַּשְׁנוּ  שׁוּב…  יְמֵי  הַקֶּדֶם
פִּתְאוֹם  חַזְרוּ  כְּלֹא  עָזְבוּ
נִזְכַּרְתִּי  בְּרִגְעֵי  הָעֵדֶן
וְחֹם  זָרַם  בְּלֵב  קָפוּא

כָּךְ  לִפְעָמִים  –  הַסְּתָיו    גּוֹוֵעַ,
אַתָּה  רוֹאֶה  נִצָּן  בּוֹדֵד  –
לְפֶתַע  הָאֲבִיב  בּוֹקֵעַ
וּבָנוּ  מַשֶּׁהוּ  רוֹטֵט,-

כָּךְ  גַּם  עָלַי  נָשְׁבוּ  בְּנַחַת
אוֹתָן  שָׁנִים  קַדְמוֹנִיוֹת,
בַּהֲנָאָה  כִּמְעַט  נִשְׁכַּחַת
רוֹאֶה  פָּנִים  כֹּה  מֻכָּרוֹת…

כְּאִלּוּ  תַּרְדֵּמָה  נִגְמֶרֶת!
עָלַיִךְ  שׁוּב  אֲנִי  מַבִּיט,
וְהִנֶּה  –  מוּסִיקָה  חוֹזֶרֶת
שֶׁבִּי  יָשְׁנָה  שֵׁנָה  נִצְחִית…

לֹא  הֵד  הַזִּכְרוֹנוֹת  שֶׁקָּמוּ  –
כָּאן  הַחַיִּים  קָרְאוּ  תּשׁוּבָה:
אוֹתָהּ  תְּחוּשָׁה  אוֹחֶזֶת  בָּנוּ
וּבִי  –  אוֹתָהּ  הָאַהֲבָה!

1870