התופאה ושמה "ילדי הרחוב" לא הומצאה ברוסיה, אך מספרם של ילדים אלו בארץ זאת קפץ מאות מונים והגיע למיליונים בראשית שנות העזקרים של המאה הקודמת, אחרי המהפך הבולשביקי ומלחמת האזרחים. רובם מצאו את דרכם לעולם התחתון, אך בו בזמן יצרו את הפולקלור שלהם שכלל "ZHALOSTLIVIYE PEDNI" (שירי בקשת הרחמנות) שאותם השמעו בקול ילדותי מתבכיין ע"מ להוציא מהשומעים לא רק דמעות אלא גם כמה מטבעות או רצת אוכל.
השיר שבנדון הוא הידוע בז'אנר הזה. אי אפשר לקבוע מי ומתי חיבר מילים או הלחין אותו, ניתן רק לשער כי היה קיים עוד בראשית המאה ה-20. השי נכלל לתוך הסרט הסובייטי "הכרטיס לחיים" (1931) התיאר את המדיניות הממשלתית של חינוך ילדי הרחוב ע"י המטרפותם למלאכה. יש למילים, כמובן, גרסאות שונות…
בַּגִּנָּה שֶׁבָּעֵמֶק
הַזָּמִיר מְסַלְסֵל –
וְאוֹתִי הוֹבִילָה דֶּרֶךְ
אֶל הַסּוֹף הָאָפֵל.
נֶעֱזַבְתִּי, נִשְׁכַּחְתִּי
בִּשְׁנוֹתַי הָרַכּוֹת,
וּמֵאָז שֶׁהִתְיַתַּמְתִּי –
רַק בּוֹכֶה אֲרֻכּוֹת.
אֲנִי חַי בְּלִי מוֹלֶדֶת
בְּאַרְצוֹת הַנֵּכָר.
לֹא יִמְצָא פִּנָּה הַיֶּלֶד
לֹא הַיּוֹם, לֹא מָחָר.
זֶה הַלַּיְלָה אֲנִיחַ
אֶת רֹאשִׁי בַּמָּקוֹם
עִם סוֹרֵג וְגַם בְּרִיחַ
וְחוֹמָה בְּלִי חַלּוֹן.
כָּאן הַמָּוֶת יַגִּיעַ,
כָּאן יִפְגֹשׁ הוּא אוֹתִי.
אֵין לְמִי לְהוֹדִיעַ
עַל מְקוֹם קְבוּרָתִי.
עַל קִבְרִי הַצָּנוּעַ
אִישׁ כְּבָר לֹא יִסְתַּכֵּל,
רַק תִּשַּׁק אוּלַי הָרוּחַ
וְזָמִיר יְסַלְסֵל…