נִתַּן  לִי  גּוּף  –  לְאָן  אוֹתוֹ  אֶקַּח,
אָחִיד  כָּל  כָּךְ  וְגַם  שֶׁלִּי  כָּל  כָּךְ?
  
הָאֹשֶֹר  הַשָּׁקֵט  –  לִנְשֹׁם,  לִחְיוֹת  –
לְמִי  עַל  זֶה,  אִמְרוּ  לִי,  לְהוֹדוֹת?
  
אֲנִי  –  גַּם  פֶּרַח,  גַּם  גַּנָּן  עָלוּם,
אֵינִי  בּוֹדֵד  בְּכֶלֶא  הַיְּקוּם.
  
וּכְבָר  נְשִׁיפָתִי  בְּרוֹב  חֻמָּהּ
עַל  הַזְּכוּכִית  הִנְצִיחָה  חֲתִימָה,
  
וְתֵחָרֵת  עַל  הַזְּכוּכִית  תְּמוּנָה
שֶׁלֹּא  מֻכֶּרֶת  לָאַחֲרוֹנָה.
  
גַּם  אִם  יִטֹּף  עִתִּים  נוֹזֵל  עָכוּר  –
לֹא  בְּכוֹחוֹ  לִמְחֹק  אֶת  הַצִּיּוּר.

1909