הֲנִדְמֶה  גַּם  לָכֶם  לִפְעָמִים,
כְּשֶׁסְּבִיבְכֶם  חֲשֵׁכָה  מְעֻרְפֶּלֶת,
כִּי  יֶשְׁנָם  בַּמָּקוֹם  יְקוּמִים,
שָׁם  אֲנַחְנוּ  חַיִּים  –  אַךְ  אַחֶרֶת?

בַּצַּלְמוֹן  צוֹלְלִים  שָׁם  צְלָלִים.
בְּלִי  אוֹרוֹת  נִדְלָקוֹת  הַקַּרְנַיִם,
וְקוֹרֶה  שֶׁבְּרֶגַע  מַדְהִים
שָׁם  חוֹדְרוֹת  זוֹ  בְּזוֹ  הָעֵינַיִם.

אֶת  הָרֶגַע  הַזֶּה  פּוֹחֲדִים
בִּתְנוּעָה  אוֹ  בְּמֶלֶל  לִפְרֹע,
מַקְשִׁיבִים  מֵרָחוֹק  לְהֵדִים
שֶׁאוֹתָם  הִתְקַשֵּׁינוּ  לִשְׁמֹעַ.

אַךְ  עִם  גֵּץ  הַנֵּרוֹת  הַיֹּוקֵד
בְּלִי  לָרִיב  מִתְקַפֵּל  זֶה  הַחֶלֶד.
רַק  הַצֵּל  בָּעֵינַיִם  רוֹעֵד
וְחוֹמֵק  לְשַׁלְהֶבֶת  מֻכְחֶלֶת.

1907