מֵת  הַיּוֹם  הַבֵּן  שֶׂל  הַשְּׁכֵנִים,
בַּיְּקוּם  לֹא  חַי  וְלוּ  שָׁבוּעַ.
לֹא  הִצְלִיחוּ  בִּמְלַאכְתָּם  רוֹפְאִים,
מַלְאָכוֹ  נִכְשַׁל  לוֹ  בַּפִּקּוּחַ.
 
פְּקַעַת  הַמַּכְאוֹב  הַקְטַנְטָנָה,
בְּתֵבֶל  זָרָה  מִלְּהַתְחִִלָּה…
לֹא  תּוֹפֵשׂ  אֲנִי,  אֵיזוֹ  תּבוּנָה
בְּאֶבְלֵנוּ  הַשְּׁכִינָה  הִנְחִילָה?
 
אֵיךְ  לָתֵת  –  וְתֶכֶף  לְהַחְרִים?
שְׁאֵלַת  הַשְׁאֵלוֹת  נִשְׁאֶרֶת.
וּנְחָמָה  פֻּרְתָּא:  הַהוֹרִים
לֹא  רָאוּ  בְּעֶצֶם  אֶת  הַיֶּלֶד.
 
תִּשָׁאֵר  לָעַד  עִקְבַת  דָּמִים
יִשָּׁאֵר  בְּנֶפֶשׁ  הָאוֹרֵחַ.
מְשַׂחֵק  הָאֵל  עַל  פִּי  כְּלָלִים,
אַךְ  אֶת  קוֹד  כְּלָלָיו  אֵינוֹ  פּוֹתֵחַ.
 
גַּם  אִם  שֵׁד  שִׂיחֵק  בַּפִּתָּיוֹן  –
הוֹ  אלי  שֶׁאֶת  הַכֹּל  בָּרָאתָּ:
אִם  בְּכָךְ  –  הַחֵסֶד  הָעֶלְיוֹן,
סְלַח  לִי,  אֲעָדִיף  אֶת  זֶה  שֶׁמָּטָה.

2003