הִסְתּוֹבֵב  מִקְּנֶה  הַלֹּע
קֹר  כָּחֹל  בַּכִּידוֹנִים  –
וְכוֹכָב  הִבִּיט  בַּגֹּבַהּ
מֵעָשָׁן  הָעֲנָנִים.

הִתְקַדְּמוּ  בַּעֲצַלְתַּיִם
שְׁנֵי  סוּסֵינוּ  בַּמּוֹשְׁכוֹת.
–  זֶה  מֶרְקוּרִי  –  בַּשָּׁמַיִם
לוֹ  הֶחְלַטְתִּי  לְהַרְאוֹת.

כּוכָבִים…  הָאוֹר  מֵאֵלֶּה
לִפְנִי  קְרָב  עָמוּם  תָּמִיד.
הוּא  שָׁאַל:
–  מֶרְקוּרִי?  אֶלָּא
אֵיךְ  קוֹרְאִים  לוֹ  בְּרוּסִית?

הוּא  רָצָה  תְּשׁוּבָה  חוֹתֶכֶת,
וּמִבְּעַד  לְעָב  הֶחְלִיק
הַכּוֹכָב  לוֹעֵז  הַלֶּכֶת
שֶׁנִּבְהַל  מֵהַמּוּזִ'יק.

הַדְּמָמָה…
שׁוֹמְעִים  אֲנַחְנוּ
עֲגָלָה  מִשּׁוּם  כִּוּוּן.
לְסִיּוּר  הַיּוֹם  הָלַכְנוּ,
כָּאן  בָּעֲרָבָה  נָלוּן.

הַדְּמָמָה…
אֶת  הָעוֹפֶרֶת
לֵיל  הִתִּיז  כְּמוֹ  מֵקַּנְקָן.
אָנוּ  בְּמַבּוּל  הַיֶּרִי,
אָנוּ  לֹא  נֵצֵא  מִכָּאן.

כָּךְ  אָמַרְתִּי  לוֹ  בְּשֶׁקֶט:
אֵשׁ  אוֹתָנוּ  פֹּה  תִּשְׂרֹף,
בּוֹא  נַחְזֹר  –  צָרִיךְ  לָסֶגֶת,
אֶת  סוּסֵינוּ  –  סוֹב  נָסוֹב!

אֵיךְ  שֶׁרָצְנוּ  מוּל  יָרֵח
תַּחַת  חֹשֶׁךְ  וּבָרָד  –
לְקָדְקוֹד  לֹא  נְדַוֵּחַ,
לֹא  נַגִּיד  לְאַף  אֶחָד.

הוּא  הִבִּיט  עָלַי  מִתַּחַת
לְכָבְעוֹ:
–  מָה  זֶה  אִכְפַּת!
לֹא  אַרְנָב  אֲנִי  –  בְּפַחַד
לֹא  אָרוּץ  מִשּׁוּם  צַיָּד!

אֵיךְ  אָבוֹא  אֶל  הַמֵּפְקֶדֶת,
אֵיךְ  אֵנִי  לֹא  אֶתְבַּיֵּשׁ,
אֵיךְ  אוּכַל  לִקְרָב  לָרֶדֶת
אִם  בָּרַחְתִּי  מֵהָאֵשׁ?

אַעֲדִיף  אֶת  מוֹת  הַלַּיִל,
בֵּין  אֻכָּף  לִרְאֵמָה,
בְּקַרְקָע  לִשְׁכַּב  בֵּן  חַיִל  –
מִלִּדְאֹב  עַל  אֲדָמָה…

בַּקְּלִיעִים  הַלֵּיל  הֵרִיעַ,
מָוֶת  בַּחֲצוֹת  צָלַח.
לְמִצְחוֹ  נִכְנַס  קָלִיעַ,
בְּחָזִי  קָלִיעַ  נַח.

בָּאַרְכּוֹף  נִגְּנוּ  עַרְבַּיִם.
מֵעָלֵינוּ  כְּמוֹ  בִּרְאִי
צַף  מֶרְקוּרִי  בַּשָּׁמַיִם  –
הַכּוֹכָב  הַלּוֹעֲזִי.

1927