חדשות
מריה אנה / רצפת האבן. לא חודר כאן אור…

רִצְפַּת הָאֶבֶן. לֹא חוֹדֵר כָּאן אוֹר.
סוֹפֵר אֶת צְעָדַי. הַזְּמַן – אֵינֶנּוּ.
מָצָאתִי כּוֹס עִם מַיִם בְּמִשּׁוּשׁ.
לְצִמְאוֹנִי מֵי קֶרַח לֹא יוֹעִילוּ.
אָז מָה אוּכַל לוֹמַר, מָרִיָּה אַנָּה
בָּרֶגַע שֶׁאוֹפִיעַ לְפָנַיךְ?
בִּצְלִיל חָלוּד הַדֶּלֶת נִפְתְּחָה
אֶל תּוֹךְ עֵינַי חַיָּה לְבָנָה קוֹפֶצֶת
לֹא אֶתְעַלֵּף וְלֹא אֶצְעַק – לְהֵיפֶךְ:
תּוֹדָה, סוֹהֵר, שֶׁבְּלִגְלוּג לַפִּיד
אֶל מוּל עֵינַי הַחַלָּשׁוֹת קֵרַבְתָּ –
חָלַמְתִּי לְהַבִּיט יָשָׁר בְּלַהַב.
הַהֵד בַּפְּרוֹזְדּוֹרִים מִצְּעָדֵינוּ…
אָז מָה אוּכַל לוֹמַר, מָרִיָּה אַנָּה
אָז מָה אוּכַל לוֹמַר, מָרִיָּה אַנָּה
אוּלַי אַגִּיד לָךְ כָּךְ: מָרִיָּה אַנָּה
מַלְכָּה, כְּבוֹד מַלְכוּתֶךְ מָרִיָּה אַנָּה
לֹא אֶתְחַנֵּף, סוֹדוֹת לֹא אֲגַלֶּה לָךְ
רַק אֶחֱזֹר עַל מָה שֶּׁכְּבָר יָדוּע:
מַלְכָּה יוֹתֵר יָפָה אֵינָהּ קַיֶּמֶת
וְאֵין מַלְכָּה יוֹתֵר רוֹדֶפֶת צֶדֶק
אִיִים וַאֲרָצוֹת בְּכָל יַבֶּשֶׁת
כֻּלָּם מִזְּמַן בְּמִשְׁפָּטֵךְ הִכִּירוּ
הַשַּׁלִּיטִים לָךְ מַקְשִׁיבִים בְּשֶׁקֶט
וְהַזְּקֵנִים צְמֵאִים לַעֲצָתֵךְ
וְאָנוֹכִי – רָשָׁע אֲנִי, פּוֹשֵׁעַ
נִגְזַר עָלַי גֵּרוּשׁ – זֶה כָּל הָעֹנֶשׁ
וּבָאתִי לְבַקֵּשׁ, מָרִיָּה אַנָּה
לֹא אֶת הַצֶּדֶק – אֶלָּא אֶת הַחֶסֶד
אֵיזוֹ תְּשׁוּבָה נוֹעַדְתִּי לְקַבֵּל?
אֵיזוֹ תְּשׁוּבָה נוֹעַדְתִּי לְקַבֵּל?
עֵינַיִם שֶׁל מָרִיָּה אַנָּה!
סוֹהֵר מַכֶּה בִּי בִּכְפָפַת מַתֶּכֶת
צוֹדֵק: צָרִיךְ לִפֹּל עַל הַבִּרְכַּיִם
רַק שֶׁשָּׁכַחְתִּי אֵיךְ לִכְרֹעַ בֶּרֶךְ
עֵינַיִם שֶׁל מָרִיָּה אַנָּה!
עָלַי אַתְּ מַבִּיטָה, מָרִיהָ אַנָּה
תְּנוּעַת הָאֶצְבַּע – וְיוֹצֵאת מִשְׁמֶרֶת
וּלְבַדֵּנוּ אָנוּ נִשְׁאָרִים
וְרַק אוּלָם אָרֹךְ מַפְרִיד בֵּינֵינוּ
בֵּינִי לְבֵין הַכֵּס בּוֹ אַתְּ יוֹשֶׁבֶת
אָז מָה אוּכַל לוֹמַר, מָרִיָּה אַנָּה
אָז מָה אוּכַל לוֹמַר, מָרִיָּה אַנָּה
מַלְכָּה, כְּבוֹד מַלְכוּתֵךְ מָרִיָּה אַנָּה
מַלְכָּה יוֹתֵר יָפָה אֵינָהּ קַיֶּמֶת
אֵין אַמִּיצָה יוֹתֵר, יוֹתֵר צוֹדֶקֶת
וְאָנוֹכִי – רָשָׁע אֲנִי, פּוֹשֵׁעַ
כֻּלִּי תִּקְוָה שֶׁלֹּא תִּהְיִי צוֹדֶקֶת
בַּקָּשׁוֹתַי הֵן רַחֲמִים וָחֶסֶד
אַל תְּגַרְשִׁי מִמֵּךְ אֶת הַפּוֹשֵׁעַ
הַרְגִּינִי , מַלְכָּתִי מָרִיָּה אַנָּה!
יָדֵךְ קָרָה. בַּיָּד הַזֹּאת תִּגְּעִי בִּי –
בְּלִי צְעָקוֹת, בְּלִי כְּאֵבִים, בְּלִי פַּחַד
אֲנִי אֶקַּח אֶת אֶצְבְּעוֹת הַקֹּדֶשׁ
וְעַל גְּרוֹנִי בַּעֲדִינוּת אָנִיחַ
לִפְנֵי מוֹתִי אַסְפִּיק לִלְחֹשׁ "זָכִיתִי"
מָרִיָּה אַנָּה, אַל תְּהִי צוֹדֶקֶת!
וּמָה תַּגִּידִי לִי, מָרִיָּה אַנָּה?
וּמָה תַּגִּידִי לִי, מָרִיָּה אַנָּה?
וּמָה תַּגִּידִי לִי, מָרִיָּה אַנָּה?

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן