שְׁקִיעָה  –  בְּאַרְגָּמָן  דָּלוּחַ.
בָּאֹפֶק  עֲנָנִים  גָּבְרוּ
בְּעֵת  מִפְרָשִׂיּוֹת  הָרוּחַ
מַמָּשׁ  מֵֵעַל  הָעִיר  עָבְרוּ.

תְּחִלָּה  הֵן  הִתְקַדְּמוּ  כְּאִלּוּ
עֲבֵי  פְּלָאִים  בְּשַׁיָּרָה.
לְפֶתַע  סוֹבְבוּ  –  הוֹבִילוּ
אוֹתָן  חָזָק  בְּיָד  שְׂרָרָה.

נַם  כָּל  מִפְרָשׂ  עַל  מֵי  הָרֹגַע,
וְכָל  דִּגְלוֹן  הָיָה  דוֹמֵם.
הֵיכָן  הֵרַמְתֶּם  אֶת  הָעֹגֶן?
אֵיזוֹ  סוּפָה  הֱבִיאֲכֶם?

וּבָרַמְקוֹל  הַקַּפִּיטָנִים
עָנוּ  לִי  כָּךְ  מֵהַמְּרוֹמִים:
נֻעְנַעְנוּ  בְּגַלֵּי  צוּנָמִי
עַל  הָעוֹלָם.  הֲתַאֲמִין  –

פְּסֵיפַס  הָרְחוֹבוִת  לְמַטָּה,
אָנוּ  סָחִים  אִתְּךָ  כָּחֹק,
רַק  שֶׁעִירְךָ  –  תַּחְתֵּינוּ  שָׁטָה
בְּנֹגַהּ  הֶזְיוֹנִי  יָרֹק!

כֵּן,  הַשִּׂיחָה  הַזֹּאת  מַגַּעַת
לְצֹהַר  חַלּוֹנְךָ  אֵי  שָׁם,
אַךְ  הַמַּפָּה  הֲרֵי  קוֹבַעַת:
מִתַּחַת  –  קַרְקָעִית  הַיָּם!

מַדְעֹמֶק  עִם  מָצוֹף  וָדֶגֶל
נִזְרָק  אֶל  שְׁאוֹל  נִבְכֵי  הָעִיר.
כֵּן,  מֵעָלַי  –  מָאתַיִם  רֶגֶל
שֶׁל  בּוֹר  הַמֶּלַח  הַמָּרִיר.

1965